הַחִיּוּךְ – תַּכְשִׁיט שֶׁה' שָׂם לָאָדָם בַּפָּנִים

הַחִיּוּךְ הִנּוֹ "תַּכְשִׁיט" שֶׂה' שָׂם לוֹ לָאָדָם בַּפָּנִים, וּמִי שֶׁחָכָם מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַתַּכְשִׁיט שׁה' חָנַן או‍ֹתוֹ, אֲבָל כַּמָּה סָכָל הוּא הָאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּכְשִׁיט כֹּה נִפְלָא, וְלֹא הִשְׂכִּיל מֵעוֹדוֹ לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ.

וְהָעֹמֶק בְּכָךְ: מָה בֶּאֱמֶת הַסִּבָּה שֶׁהַחִיּוּךְ הִנּוֹ הַתַּכְשִׁיט שֶׁה' נָתַן לָאָדָם. מַה שֹׁרֶשׁ הַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ לְחִיּוּךְ? וְהַנִּרְאֶה לִי בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֲרֵי בַּפֶּה שֶׁל הָאָדָם יֵשׁ שִׁנַּיִם, וְהֵן נִסְתָּרוֹת בְּתוֹךְ הַפֶּה, וּכְשֶׁמְּחַיֵּךְ מְגַלֶּה אֶת שִׁנָּיו, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּגַלֶּה אֶת הַפְּנִימִיּוּת שֶׁלּוֹ, וּכְשֶׁאָדָם חַי אֶת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ וְלֹא מַסְתִּיר אוֹתָהּ, הֲרֵי שֶׁהָאֱמֶת הִיא כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ אֶת כֻּלָּם אֵלָיו, "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמַח" (תְּהִלִּים פ"ה י"ב).