הַמָּאוֹר שֶׁבַּתּוֹרָה מְגַלֶּה לָנוּ אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת

"אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַלְוַאי אוֹתִי עָזְבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמְרוּ, שֶׁהַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחְזִירוֹ לַמּוּטָב" (יְרוּשַׁלְמִי חֲגִיגָה פֶּרֶק א' הֲלָכָה ז'), פֵּרוּשׁ, שֶׁהָאוֹר שֶׁבַּתּוֹרָה מְגַלֶּה לָאָדָם שֶׁהוּא מִצַּד עַצְמוֹ ל'- מוּטָב – לֹא טוֹב, [ל' מִלְּשׁוֹן לֹא]. וּמִמֵּילָא קוֹלֵט שֶׁצָּרִיךְ אֶת הָרַחֲמִים שֶׁל ה' וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וְזֶהוּ "וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתְךָ" (אַהֲבַת עוֹלָם), שֶׁנִּזְכֶּה לְגַלּוֹת מִכֹּחַ הַתּוֹרָה נְקֻדּוֹת שֶׁל שְׁלִילָה, וּמֵהֶן נַכִּיר בְּךָ. "פְּתַח לִבִּי – בְּתוֹרָתְךָ" (אֱלֹקַי נְצֹר).