חִבּוּר הָאָדָם אֶל ה' הוּא מִכֹּחַ הָעֲבוֹדָה הַפְּנִימִית עִם עַצְמוֹ

"דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ" (דִּבְרֵי הַיָּמִים א' כ"ח ט'): בְּדֶרֶךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בֵּאוּר הַפָּסוּק הוּא, שֶּׁיְּדִיעַת ה' וְהַחִבּוּר אֵלָיו נַעֲשֶׂה מִכֹּחַ הָעֲבוֹדָה, דְּהַיְנוּ :הָעֲבוֹדָה שֶׁאָדָם עוֹבֵד עִם טִבְעוֹ וּמִדּוֹתָיו וְנִלְחָם עִם עַצְמוֹ לֹא לָלֶכֶת לְפִי טִבְעוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן אִם זוֹכֶה לְהַעֲלוֹת אֶת זֶה לִקְדֻשָּׁה, עַל יְדֵי תְּפִלָּה כַּיָּדוּעַ, אוֹ אָז מִכֹּחַ הָעֲבוֹדָה קוֹלֵט יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת אַפְסִיּוּתוֹ, וּמִמֵּילָא מִתְחַבֵּר יוֹתֵר לְהַכָּרַת בּוֹרְאוֹ.

אַךְ כְּשֶׁאָדָם לֹא עוֹבֵד עִם עַצְמוֹ וְלֹא נִלְחָם עִם טִבְעוֹ, אַף שֶׁיְּדַבֵּר הַרְבֵּה וְיִמְסֹר הַרְצָאוֹת בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ עַל אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, אֵין זֶה אֶלָּא "מַס שְׁפָתַיִם" בִּלְבַד, כִּי לֹא חָשׁ עַל בְּשָׂרוֹ אֶת אַפְסִיּוּתוֹ, וּמִמֵּילָא עֲדַיִן גַּאֲוָתוֹ בְּתָקְפָּהּ, וְרָחוֹק הוּא מֵהַכָּרַת הָ"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (דְּבָרִים ד' ל"ה).