תִּתְחַבֵּר אֶל ה' וְאַחַר כָּךְ תְּחַבֵּר גַּם אֶת הַזּוּלַת

"קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים" (בָּבָא מְצִיעָא דַּף ק"ז עַמּוּד ב').

בְּכָל מְאֹרָע שֶׁבָּא לָאָדָם, יֵשׁ לוֹ תְּחִלָּה לַעֲבֹד עִם עַצְמוֹ: "לָמָּה ה' זִמֵּן לְפָנַי מְאֹרָע זֶה? וַדַּאי יֵשׁ כָּאן מֶסֶר בִּשְׁבִילִי!". וְרַק אַחֲרֵי שֶׁעוֹבֵד עִם עַצְמוֹ, יוּכַל אַחַר כָּךְ לַעֲבֹד עִם זוּלָתוֹ, אַךְ לֹא דַּי בְּכָךְ, חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא אָמְרוּ: "תַּקֵּן עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ תַּקֵּן אֲחֵרִים", אֶלָּא "קְשֹׁט עַצְמְךָ", קְשֹׁט פֵּרוּשׁוֹ לִמְצֹא אֶת ה' וּלְהִתְחַבֵּר אֵלָיו מִתּוֹךְ הַמְּאֹרָע שֶׁבָּא לְפָנָיו, וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁלּוֹמֵד מֵהַמַּצָּב שֶׁגַּם הוּא כָּזֶה, וְגַם לוֹ יֵשׁ אוֹתָהּ בְּעָיָה, רַק שֶׁה' מַצִּיל אוֹתוֹ. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחַבֵּר אֶל ה' דֶּרֶךְ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבָּא לְיָדוֹ, זֶה נִקְרָא "קְשֹׁט עַצְמְךָ", – הַקִּשּׁוּט או ה "קְשֹׁט"?) זֶה בּוֹרֵא הָעוֹלָם, "וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים"- יוּכַל גַּם לְחַבֵּר אֶת הַזּוּלַת אֶל ה' בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה.