בְּנֵי עֲלִיָּה מְמַעֲטִים אֶת עַצְמָם

דֶּרֶךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, שֶׁעִנְיָנָהּ לָלֶכֶת בֶּאֱמוּנָה הַכְנָעָה וְהַכָּרַת שִׁפְלוּת, אֵינָהּ בִּמְקוֹם קִיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, הַתְמָדָה בַּתּוֹרָה וּשְׁקִיעוּת בְּלִמּוּד, אֶלָּא הִיא בָּאָה כְּתוֹסֶפֶת, וּכְקוֹמָה נוֹסֶפֶת עַל הַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל קִיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת. שֶׁלֹּא דַּי בְּכָךְ שֶׁאָדָם יִתְפַּלֵּל וְיִלְמַד וְיִגְמֹל חֶסֶד, אֶלָּא עָלָיו לְהַכִּיר שֶׁזֶּה רַחֲמֵי ה', וּכְשֶׁנּוֹפֵל וְלֹא מַצְלִיחַ לַעֲמֹד בִּדְרִישׁוֹת הַהֲלָכָה, שָׁם יֵשׁ לוֹ לִלְמֹד וּלְהַכִּיר אֶת אַפְסִיּוּתוֹ, וְאָז מַתְחִילִים לְהִכָּנֵס לְשַׁעֲרֵי (מה הכוונה?)דֶּרֶךְ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, מִתּוֹךְ עָמָל וַעֲבוֹדָה עַצְמִית לְקַיֵּם אֶת רָצוֹן ה', וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ לוֹ כִּדְבָעֵי – אֲזַי יִכָּנַע וְיוֹדֶה: "מָה אָנוּ מֶה חַיֵּינוּ" (קָרְבָּנוֹת – שַׁחֲרִית).

"רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּה וְהֵן מוּעָטִין", (סֻכָּה דַּף מ"ה עַמּוּד ב'), אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ: בְּנֵי עֲלִיָּה- מְמַעֲטִים אֶת עַצְמָם.