לָקַחַת תַּעֲנוּג מֵהַיֶּלֶד? תְּמַלֵּא אוֹתוֹ בְּדָבָר חִיּוּבִי!
אַחַד הַחֲבֵרִים קָנָה לְיַלְדָּתוֹ בַּת הֶחָמֵשׁ סְבִיבוֹן חָדָשׁ וּמְיֻחָד לַחֲנֻכָּה, שֶׁמִּסְתּוֹבֵב וּמַדְלִיק אוֹרוֹת בִּצְבָעִים שׁוֹנִים עִם מַנְגִּינוֹת יָפוֹת. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר בִּקְּשָׁה הַיַּלְדָּה מֵאָבִיהָ לָקַחַת אֶת הַסְּבִיבוֹן לַגַּן, עָנָה לָהּ הָאָב: "לֹא הָיִיתִי מַצִּיעַ לָךְ לְקַחְתּוֹ לַגַּן, כִּי זֶה עָלוּל לְצַעֵר שָׁם אֶת אַחַת הַחֲבֵרוֹת שֶׁתְּקַנֵּא בָּךְ: "לָמָּה לָהּ יֵשׁ כָּזֶה סְבִיבוֹן, וְלִי אֵין?", וְלֹא שָׁוֶה לְצַעֵר אֲפִילוּ בַּת אַחַת בְּגַן". [הָאָב נִצֵּל מְאֹרָע זֶה, לְהַעֲבִיר מֶסֶר חִנּוּכִי לַיַּלְדָּה]. אַךְ מִיָּד הוֹסִיף וְאָמַר לְבִתּוֹ: "וְאַל תִּדְאֲגִי, אֲנִי אֲתַגְמֵל אוֹתָךְ עַל כָּךְ".
הָעִנְיָן בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁדָּרַשְׁתָּ מֵהַבַּת שֶׁלְּךָ לְוַתֵּר עַל "תַּעֲנוּג" מְסֻיָּם בִּגְלַל עֵרֶךְ חִנּוּכִי, חָשׁוּב מְאֹד לָתֵת עַל זֶה תַּגְמוּל, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּפָרֵשׁ אֶת הַהַכְנָעָה, כְּדָבָר שֶׁרַק גּוֹרֵם סֵבֶל וְתוּ לֹא.