אֵיזֶהוּ עָשִׁיר – שֶׁאֵינוֹ עָנִי לִתְשׂוּמֶת לֵב

"אֵיזֶהוּ עָשִׁיר – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ" (אָבוֹת ד' א'): יֵשׁ אֲנָשִׁים, שֶׁהֵם שְׂמֵחִים כְּשֶׁהוֹלֵךְ לָהֶם בַּעֲסָקִים וְהֵם מַרְוִיחִים טוֹב; וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהֵם שְׂמֵחִים כְּשֶׁהֵם מְקַבְּלִים אֵיזוֹ מִלָּה טוֹבָה מֵחָבֵר, אַךְ מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן, אִם הֶחָבֵר מַפְסִיק לְהָאִיר לָהֶם פָּנִים – הֲרֵי הֵם הוֹלְכִים שְׁבוּרִים, עִם פָּנִים נְפוּלוֹת וּבְדִכָּאוֹן. וְאִם כֵּן יוֹצֵא שֶׁהֵם עֲנִיִּים. יֵשׁ עֲנִיִּים לְכֶסֶף, וְיֵשׁ עֲנִיִּים לִתְשׂוּמֶת לֵב וּלְיַחַס. אָדָם כָּזֶה הוּא תְּלוּתִי בְּבָשָׂר וָדָם, וְאֵין יוֹתֵר מִסְכֵּן וְרָשׁ מִמֶּנּוּ.

עַל הָאָדָם לִהְיוֹת עַצְמָאִי, וְלֹא תָּלוּי בְּבָשָׂר וָדָם, וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁיִּלְמַד אֵיךְ לְקַבֵּל אֶת כָּל הַנִּצְרָךְ לוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת – מֵה', וּבְכָךְ נַעֲשֶׂה עָשִׁיר, כִּי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. וּמַהוּ חֶלְקוֹ? ה'! "חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ" (אֵיכָה ג' כ"ד).