סוֹף מָתוֹק, הַכֹּל טוֹב!

יָדוּעַ מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁמְּסַיְּמִים אֶת הָאֲרוּחָה בְּקִנּוּחַ דָּבָר מָתוֹק, עוּגָה אוֹ כּוֹס קָפֶה וְכַדּוֹמֶה. עַל אַף שֶׁתְּחִלַּת הָאֲרוּחָה הָיְתָה מְלֻוָּה בְּמֶלַח, בְּחָרִיף וּבַחֲמוּצִים, הַסִּיּוּם הוּא מָתוֹק. וְזֶה בָּא לְלַמֵּד אוֹתָנוּ דֶּרֶךְ בְּהַנְהָגָה, הֵן בְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְהֵן בְּבֵין אָדָם לַמָּקוֹם, שֶׁתָּמִיד הַסִּיּוּם שֶׁל הַשִּׂיחָה אוֹ שֶׁל הַתְּפִלָּה אוֹ שֶׁל הַיּוֹם, יִהְיֶה מָתוֹק: חִיּוּךְ לְחָבֵר, מִלָּה טוֹבָה, הוֹדָאָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיּוֹם הַנִּפְלָא וְכַדּוֹמֶה, עַל אַף שֶׁעָבַר עָלֵינוּ בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם מַה שֶּׁעָבַר.