לְשַׁדֵּר לַיְלָדִים אֶת הָעֹנֶג בַּעֲבוֹדַת ה'

"וְהִתְעַנַּג עַל ה'" (תְּהִלִּים ל"ז ד'): בַּשִּׁיר 'יְדִיד נֶפֶשׁ' אוֹמֵר הַמְשׁוֹרֵר (רַבִּי אֶלְעָזָר אַזְכְּרִי, בַּעַל סֵפֶר 'חֲרֵדִים'): "בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוֶךָ, אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא, וְהָיְתָה לָהּ שִׂמְחַת עוֹלָם".

אָנוּ שָׂמִים דָּגֵשׁ בְּחִנּוּךְ בְּעִקָּר עַל הַמִּשְׁמַעַת, וְעוֹמְדִים עַל כָּךְ שֶׁהַיֶּלֶד יְבַצַּע אֶת הַמְּשִׂימוֹת הַמֻּטָּלוֹת עָלָיו; אַךְ שָׂמִים פָּחוֹת דָּגֵשׁ עַל זֶה שֶׁיִּתְעַנֵּג וְיֵהָנֶה מִתְּפִלָּה, מִתּוֹרָה וּמֵעֲבוֹדַת הַמִּדּוֹת, וְאָז מִבְּלִי לָשִׂים לֵב, נוֹצָר רֹשֶׁם בְּנֶפֶשׁ הַיֶּלֶד שֶׁתּוֹרָה וּמִצְווֹת הִנָּן עֹל וּמַטָּלָה מְשַׁעֲמֶמֶת וּמַכְבִּידָה, וְאִלּוּ בַּחוּץ – בָּרְחוֹב – יֵשׁ כֵּיף, אֲנָשִׁים שָׁם 'עוֹשִׂים חַיִּים' וְנֶהֱנִים, וְרַק אֲנַחְנוּ שׁוֹמְרֵי הַדָּת מִתְעַנִּים וְסוֹבְלִים, "הַכֹּל אָסוּר לָנוּ". וְזֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר שֹׁרֶשׁ גָּדוֹל לְתוֹפָעַת הַ'נְּשִׁירָה' שֶׁיֵּשׁ בְּדוֹרֵנוּ. וְלָכֵן עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי בַּגִּישָׁה, יוֹתֵר לְשַׁדֵּר אֶת הָעֹנֶג וְהַיֹּפִי וְהָאֹשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כְּעוֹבְדֵי ה'.