הַבָּסִיס הַנַּפְשִׁי: אִזּוּן וְשַׁלְוָה

"וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי – בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם" (תְּהִלִּים ל' ז'). אָדָם שֶׁחַי בְּאִזּוּן נַפְשִׁי וּבְשַׁלְוָה, לֹא יִפֹּל וְיִכָּשֵׁל בְּחֵטְא. דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע – בַּתְּחִלָּה מְאַבֵּד לָאָדָם אֶת הָאִזּוּן וְשַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ עַל יְדֵי שֶׁמֵּסִיר מִמֶּנּוּ אֶת אֲחִיזַת הָאֱמוּנָה, שֶׁהִיא הַבָּסִיס הַנַּפְשִׁי שֶׁל הָאָדָם, וּכְשֶׁנָּפַל הַיְסוֹד – מִתְמוֹטֵט הַבִּנְיָן. וְלָכֵן, יֵשׁ לוֹ לָאָדָם בְּעִקָּר לַעֲבֹד עַל הַיְסוֹד, לִהְיוֹת שָׁלֵו וְרָגוּעַ בִּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁזֶּה מִכֹּחַ הָאֱמוּנָה שֶׁ"ה' רֹעִי – לֹא אֶחְסָר" (שָׁם כ"ג א'). וּכְשֶׁמְּחֻבָּר אֶל הָאֱמוּנָה, מִמֵּילָא – "בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם".