דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה – לְהַפְסִיק לְהִתְבַּיֵּשׁ מִבָּשָׂר וָדָם

"וְלֹא הַבַּיְּשָׁן לָמֵד" (אָבוֹת ב' ה'): אָדָם שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מִזּוּלָתוֹ, מַרְאֶה בְּעֶצֶם שֶׁהוּא אוֹחֵז שֶׁהַשֵּׁנִי 'מְצִיאוּת' חֲשׁוּבָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, לֹא מֵבִין שֶׁבְּעֶצֶם "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה – אָיִן" (קֹהֶלֶת ג' י"ט), וְכָל הַמַּעֲלוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּבְנֵי אָדָם הִנָּן שֶׁל ה' הַמַּעֲבִיר אוֹתָן דַּרְכָּם, וְאִם כֵּן יֵשׁ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִבּוֹרֵא הָעוֹלָם וְלֹא מִבָּשָׂר וָדָם. וְלָכֵן "לֹא הַבַּיְּשָׁן לָמֵד" – דְּהַיְנוּ, הוּא לֹא יוּכַל בְּצוּרָה כָּזֹאת לִלְמֹד דֶּרֶךְ אֱמוּנָה, אֶלָּא כְּפִי שֶׁאָמַר יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר… לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (אָבוֹת ה' כ').