רְגָשׁוֹת לֹא מְבַטְּלִים; מְנַתְּבִים אוֹתָם לַעֲבוֹדַת ה'

אֵין לְבַטֵּל שׁוּם רֶגֶשׁ, כְּגוֹן: לַחַץ, דְּאָגוֹת, כַּעַס, קִנְאָה, שִׂנְאָה וְכַדּוֹמֶה, אֶלָּא יֵשׁ לְנַתֵּב אוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת ה', לִמְצֹא בְּתוֹכוֹ אֶת ה'. לְמָשָׁל: קִנְאָה – לְהַעֲלוֹתָהּ לְקִנְאַת ה', "אַבָּא, זַכֵּנִי לִלְמֹד מֵהַקִּנְאָה שֶׁלִּי אֶת 'קִנְאַת ה' צְבָאוֹת' (יְשַׁעְיָה ט' ו', ל"ז ל"ב), לָמָּה לַטֻּמְאָה יֵשׁ הַצְלָחָה בָּעוֹלָם, וְהַקְּדֻשָּׁה נִמְצֵאת בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה". תַּאֲוָה – לְהַעֲלוֹת אוֹתָהּ לְאַהֲבַת ה'.

אַךְ בְּעַצְבוּת וּבְגַאֲוָה – אֵין מַה לְּהַעֲלוֹת לַקְּדֻשָּׁה, כִּי הַגַּאֲוָה הִיא דִּמְיוֹן, וְהָעַצְבוּת הִיא הַגַּאֲוָה בְּעַצְמָהּ [שֶׁעָצוּב עַל זֶה שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ לוֹ לִהְיוֹת גָּדוֹל כִּרְצוֹנוֹ]. וְלָכֵן, שָׁם יֵשׁ לַעֲבֹד בְּעִקָּר עַל הַכָּרַת הַשִּׁפְלוּת: "ה', זַכֵּנִי לִלְמֹד מֵהַגַּאֲוָה וְהָעַצְבוּת שֶׁלִּי אֶת שִׁפְלוּתִי, שֶׁאֲנִי מִצַּד עַצְמִי מְצִיאוּת שֶׁל דִּמְיוֹן וְגַאֲוָה".