שְׁתִיקָה לַבּוֹרֵא – מְיַצֶּרֶת יְשׁוּעוֹת

"הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן" (תְּהִלִּים נ"ח ב'), "אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מָה אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה – יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם" (חֻלִּין דַּף פ"ט עַמּוּד א'). לִשְׁתֹּק זוֹ אֻמָּנוּת, זֶה לֹא קַל בִּכְלָל. אֲבָל יֵשׁ שְׁנֵי סוּגֵי שְׁתִיקָה: יֵשׁ שְׁתִיקָה לְבָשָׂר וָדָם, וְיֵשׁ שֶׁשּׁוֹתֵק לַבּוֹרֵא, שֶׁזּוֹ שְׁתִיקָה מִתּוֹךְ הֲבָנָה שֶׁה' קוֹרֵא לִי כָּעֵת. וּמִמֵּילָא מַגִּיעַ מִשָּׁם לַעֲשִׂיַּת תְּשׁוּבָה, כִּי מֵבִין שֶׁה' רוֹצֶה מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ, וְלֹא סְתָם צוֹעֵק עָלָיו. וְאָז כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה מִתְכַּפֵּר לוֹ הֶעָווֹן שֶׁעָשָׂה, וּכְתוֹצָאָה מֵהַכַּפָּרָה זוֹכֶה לִישׁוּעָה, כִּי כְּשֶׁהֶעָווֹן מִסְתַּלֵּק מִמֵּילָא גַּם הַכְּאֵב שֶׁנּוֹצַר מֵהֶעָווֹן הוֹלֵךְ, וּבָאָה לוֹ הַיְשׁוּעָה. יוֹצֵא אִם כֵּן שֶׁהַשְּׁתִיקָה יָצְרָה יְשׁוּעָה, וְלָכֵן נִקְרֵאת שְׁתִיקָה זוֹ 'אֻמָּנוּת', כִּי זוֹ שְׁתִיקָה שֶׁמְּיַצֶּרֶת יְשׁוּעוֹת.