תְּמוּנַת הַצַּדִּיק חֲקוּקָה עַל לוּחַ הַלֵּב

יֵשׁ יְהוּדִים נִפְלָאִים, שֶׁאֶת קִירוֹת בֵּיתָם מְקַשְּׁטִים בִּתְמוּנוֹת שֶׁל רַבּוֹתֵיהֶם וּגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. אוּלָם אֵין זֶה מְחַיֵּב לְרָמַת הַקֶּשֶׁר וְהַחִבּוּר עִם הַצַּדִּיק, כִּי יִתָּכֵן שֶׁהַתְּמוּנָה תְּלוּיָה עַל הַקִּיר אַךְ אֵין קֶשֶׁר פְּנִימִי בַּלֵּב. אָכֵן הָעִקָּר שֶׁדְּמוּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק תְּהֵא חֲקוּקָה עַל לוּחַ הַלֵּב, לִרְאוֹת תָּמִיד מֶה הָרַב הָיָה חוֹשֵׁב וְאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה בַּמַּצָּב הַזֶּה שֶׁלְּפָנֵינוּ.

וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שְׁמוֹת כ' ד'), אַל תַּעֲשֶׂה אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁתִּהְיֶה כְּמוֹ פֶּסֶל, אֶלָּא הָעִקָּר – שֶׁדְּמוּתוֹ שֶׁל הָרַב תַּשְׁפִּיעַ עָלֶיךָ, וּתְשַׁנֶּה אֶת הַנְהָגָתְךָ וְצוּרַת הַחֲשִׁיבָה שֶׁלְּךָ מֵהַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה.