בְּלִי כְּאֵבִים – אֵין דֶּרֶךְ אֱמוּנָה

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר אֶל הָאָדָם דֶּרֶךְ הַכְּאֵבִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, זֶהוּ הַפֶּתַח הָרִאשׁוֹן לְהִתְקָרְבוּת אֶל ה'. "טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ" (תְּהִלִּים קי"ט ע"א). בְּלִי כְּאֵבִים – אֵין דֶּרֶךְ אֱמוּנָה. וּבְדִיּוּק עַל זֶה מַגִּיעַ 'עֲמָלֵק' – שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" (דְּבָרִים כ"ה ח"י), וְהוּא אוֹמֵר לָאָדָם: "אַל תִּתְיַחֵס לַכְּאֵבִים, זֶה לֹא מֵה', זֶה מִקְרֶה". וְלָכֵן, דָּבָר רִאשׁוֹן יֵשׁ לְהִתְיַחֵס בִּרְצִינוּת לְכָל כְּאֵב וּלְזַהוֹת אוֹתוֹ כִּקְרִיאָה מֵה': "אַבָּא, זַכֵּנִי לְהָבִין שֶׁהַכְּאֵב שֶׁיֵּשׁ לִי עַכְשָׁיו הוּא מִמְּךָ, וְאַתָּה קוֹרֵא לִי דַּרְכּוֹ". וּלְאַחַר מִכֵּן שָׁלָב שֵׁנִי: "וְזַכֵּנִי לְהָבִין מָה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲתַקֵּן, עַל מְנָת שֶׁתִּקַּח מִמֶּנִּי אֶת הַכְּאֵב הַזֶּה".