החלק החמישי של השולחן ערוך

שואל רבי ישראל מרוז'ין: המילים "והייתה עמו" נכתבו בלשון נקבה,

שכן הן מוסבות על התורה הקדושה. אם כן, ההמשך "וקרא בו"

לכאורה אינו מובן, מדוע עבר הכתוב ללשון זכר?

היה צריך להמשיך ברצף הגיוני ולכתוב "וקרא בה". ועוד שואל הרבי מרוז'ין,

מדוע נחלק ספר השולחן ערוך לארבעה חלקים בלבד, ולא לחמישה חלקים,

שהרי התורה שבעל פה אמורה להיות מכוונת כנגד חמישה חומשי תורה שבכתב?

ומתרץ הצדיק: המילים "והייתה עמו" עניינן שאדם צריך שהתורה וההלכה

יהיו מונחות אצלו כבסיס יציב, שזוהי הבחינה של שמירת המצוות ככתבן.

אבל כיצד יקיים את המצוות בפועל? הרי לא כל המקומות שווים, לא כל הזמנים שווים,

ולא כל בני האדם דומים. לכן התורה מצווה "וקרא בו" – בלשון זכר, שזהו האדם עצמו.

האדם נדרש לקרוא ולבחון את המציאות מתוך חוכמת חיים עמוקה,

ולדעת איך להוריד את התורה לשטח, לעצמו, לילדיו ולכל הסובבים אותו.

לפעמים המציאות דורשת להעביר מסר חינוכי תקיף, ולפעמים,

אם ידבר האדם בתקיפות, הוא עלול חלילה להרחיק את הזולת.

תובנה זו מסבירה מדוע נחלק השולחן ערוך לארבעה חלקים.

החלוקה באה ללמדנו כי "החלק החמישי" של השולחן ערוך הוא האדם עצמו.

על האדם להבין מתוך תבונה פנימית ורגישות כיצד ליישם את ארבעת החלקים הכתובים.

מתוך הסתכלות פנימית לתוך הנפש, עליו לקרוא את השטח,

להבין מה מתאים לכל סיטואציה,

ולדעת בדיוק איך להפוך את התורה הקדושה לתורת חיים בכל רגע ורגע.

שבת שלום  נאור בצלאל