"ויאמר (יעקב) אליו (עשיו) אדני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי…"

 

את חטאי אני אזכיר היום:

 

הלכתי ללמוד והוצאתי תואר, התמקצעתי במקצוע די מהר ותוגמלתי בהתאם.

הכרתי בחור שעבר מסלול זהה לשלי.

נישאנו. ולזוג מקצועי כמונו שעובד סביב השעון במשרות בכירות – נולד ילד יפה עינים.

הכל הלך לפי לו"ז צפוף של ארגון מקצועי:

ספירת מלאי, מוכנים?

בית – יש. ריהוט מלא- יש. משרות בכירות עם משכורות טובות- יש. חופשות נוצצות- יש. בגדים יפים- יש. מכוניות- כפול 2 יש. מנקה- יש. מבשלת- יש.

מה חסר ברשימה המושלמת הזאת? 

הילד יפה העיניים שנולד לנו… לא מדבר!

שותק! ואם מדבר אז בג'יבריש….

הנה כבר גן חובה! חובה עליך לדבר! – תגיד משהו! והילד: שותק.

טוב, כזוג מקצוען, פנינו לעזרה מקצועית וקיבלנו תשובה מקצועית: ניחשתם נכון…  לממן עוד בעלי מקצוע מקצועיים כמונו.

מוכנים לרשימה? מרפא בעיסוק, מרפא ריגשית, מטפלת עם חיות בתוספת רכיבה טיפולית עזרה שפתית ואבחון דרך ציורים.

הלכתי לאיבוד הסתכלתי מסביב לעזרה מאין יבוא עזרי? "עזרי מעם השם" – הגיע דרך מאבחנת הציורים: הילד צייר, והיא ישבה איתי לאבחן את הציור

לבסוף פתחה ואמרה:

– לפי הציור והצבעים הילד מצייר כאילו אין לו הורים!

– מה???????

אבל יש לו הורים! ואפילו עם תארים!

כן, אני מבינה היא חייכה ברחמים אבל כמה זמן נטו אתם משמשים כהורים? בואי נעבור על סדר היום שלך אמא יקרה, מוכנה? ארשום בדף למעלה "תואר אמא" ובדף ארשום רק את השעות שאת איתו 

בסדר? – בשמחה אמרתי, תתחילי לרשום.

עברנו על סדר היום העמוס שלי שעשוי (עשיו) כולו ממילים מפוצצות כמו, ניהול, עובדים, קריירה, משרה בכירה, כנסים, הרצאות , נסיעות. 

אך המילים הללו לא עשו עליה רושם בכלל היא עקבה (יעקב) אחרי והדף נשאר כמעט ריק.

התוצאה – שעתיים ביום. הסתכלנו אחת על השניה

ועל הדף הריק… לא דיברנו כמה דקות. 

ואז השם שם לה מילים בפה להגיד לי: תחזרי לתואר אמא, הילד זקוק לך, בסוף הכי חשוב זאת המשפחה!

 

יצאתי ממנה בהלם הפעם כוח הדיבור נלקח ממני (חחח די בפעם הראשונה ולזמן קצר). זה היה לפני חופשת פסח, כשחזרנו מחופשת פסח, חזרתי לחצי משרה, לקחנו חופשה מכל המטפלים, נשארתי בבית עם הילד פשוט נוכחת, משחקת איתו קוראת לו מכינה מרק בלי לחץ וסדר יום צפוף… 

לאט לאט הנס התחיל להתרחש, הילד פתח את פיו והחל מדבר. וזה הנס הקטן. הנס היותר גדול זה שבאתי להציל את הילד שלי, ובעצם הצלתי את עצמי, את הזוגיות שלי, את הבריאות שלי ועוד המון.

נכון, נאלצנו להצטמצם כלכלית, 'לרדת' ברמת החיים, אבל לעלות מאוד מאוד באיכות החיים. אבל לא לאורך זמן פתאום התחילו להגיע מקורות הכנסה ממקורות לא צפויים, מאת השם. והבית? רגוע ושמח. 

היום, הילד יפה העינים – הבכור לאחיו, מקים בית בעצמו, בריא בגופו, נפשו ורוחו.

שנים אכל אותי הספק, האם ויתרתי? האם יכולתי להצליח גם וגם?

עד שבשנה שעברה, 'נתקלתי' בשיעור 'וישלח' של דרך הבעל שם טוב.

הרב אמר שם שעשיו הגיע ליעקב עם 400 ראשי צבא ולכל אחד עוד 400 חיילים, עשיו הגיע עם המון תארים, ואילו יעקב הגיע עם 4 נשים ו 11 ילדים. 

עשיו שאל את יעקב במילים פשוטות: זה מה שהשגת? נשים וילדים ? בית?!? 

עשיו רצה שיעקב יתרשם מהצבא שלו ויעקב אומר לו שאין לו רצון כזה. יעקב נקרא בית, הוא בחר לנו דרך לעם היהודי להשקיע בילדים שלנו שבבית. 

זה התואר שהנחיל לנו כעם היהודי, זה עיקר הבית.

 

"ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי…"

 

כמה פשוטה ומתוקה הדרך, כשהילדים הרכים הם הם החשיבות הכי גדולה לנו ההורים – בדרכו של יעקב אבינו. 

 

רק כך – אם הבנים תיהיה שמחה הללויה