בכל פעם מחדש שאני קוראת או שומעת יסוד של 'הדרך', כולי מתמלאת התרגשות ושמחה, כמה כיף לגלות עוד כלי שמסייע לי להתמודד עם השליליות שבי ולקרבה לקדושה.

אך פעמים רבות, אולי רבות מדי, היסוד נשאר בגדר הנשמע ולא מגיע אל הנעשה. ההתלהבות אט אט יורדת והיסוד נשאר אי שם בתאוריה, במחשבה.

ו'הדרך' שכולה משדרת עשייה מתוך ענווה שמחוברת לקדושה, לא מוצאת ביטוי דרכי כלל.

ברור לי שלא מספיק לשמוע הנהגות עצות ויסודות ולהכניסם לשכל בלבד, כולי רצון להחדיר אותם פנימה לפנימיות, להוויה ושיבואו לביטוי בעשייה.

מצד שני ישנם פעמים שבחסדי ה' עלי 'הדרך' מדברת מתוכי, מתבטאת דרכי באיפוק, שתיקה, ענווה, בעבודת המידות והתגברות על תאוות בתפילה ובדיבורים של קדושה ואז אני זוכה לאסוף מרגליות של אמונה. 

לנו הנשים, יש את הזכות להתבונן בדרכי שרה אימנו. והצדיקות שצעדו בעקבותיה. אם נתבונן בחיי האמהות הקדושות נראה כי הן חיו חיי מעשה בשלמות בדבקות ובחיבור מופלא לרצון האלוקי עד לגדלות של נבואה.

גדלותן של האמהות היו בעשיה שלהם! הן לא חיו בעולם של 'מושכלות ויסודות' שנשארו על הנייר… דבקותה של שרה אימנו בה' שקדנותה ומאמציה למען הפצת האמת ובכל מעשי החסד העמל והטרחה מתוך חיבור לקדושה באופן המושלם והנעלה ביותר משווה דוגמא לכל הנשים הצדקניות של עמנו.

ואף רבקה אימנו הושפעה רבות מההנהגות הנעלות של אברהם ושרה אודותם שמעה. מהם שאבה השראה ולמדה לחקות את מעשי החסד המופתיים כפי שפעלה בפוגשה את אליעזר ששאל אותה את השאלה הגורלית "הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ" והיא ענתה: "שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ… וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב… וַתְּמַהֵר…. וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו" לא זו בלבד שהסכימה לתת לו שתיה, אף כיבדה אותו באומרה "שְׁתֵה, אֲדֹנִי!" רבקה אמנו מקיימת את מעשה החסד בשלמות ובחפץ לב הרבה מעבר למה שהתבקשה.  אנו עדים לעשייה מופתית, ביטול והכנעה לדיבור האלוקי ובשל כך זכתה להפוך לאם עם ישראל. גם בהיכנסה לבית יצחק המשיכה לגדול ברוחניות ולהגיע לשלמות.

מי אינו זוכר את הסבתות היקרות שלנו שלא נחו לרגע… מעשיה לעשיה, והכל כמובן תוך כדי ששפתותיהן ממלמלות דיבורי שיחה עם ה'קדוש ברוך הוא' (במלעיל כמובן…) זכותינו להיות מושפעות מאורן המעשי של האמהות הקדושות. 

כאשה – ה' נתן לי עיניים כדי להעמיק את המבט ושאבין את תפקידי, אקח אחריות ואהיה מחוברת תמיד לעשייה של הדרך, וזאת מכיוון שעשייה שמחוברת לקדושה היא המפתח לזכות לאבנים יקרות של אמונה, העשייה היא בדרגת החשיבות הרבה יותר מכל!!! היא מאפשרת לנו להיות מדור לשכינה להיות עבדי ה' וביתנו בית ה', לזכות להיות ממשיכות דרכן של האימהות הקדושות כי האור הגדול שלהן עובר מדור לדור עד לדורנו ומה שמעורר את האור בתוכנו זו "הדרך"  אז כדאי להתבונן להבין כמה חשוב "הנעשה ונשמע" כי כל עשייה שמחוברת לקדושה מולידה בי תהליכים תודעתיים חדשים של אמונה ומחברת אותי לנשמע.

מאחלת לעצמי שאזכה להבין ולקיים את הדרך דרכן של האמהות הקדושות.