הפעם אני ניגשת ישר לעניין.

תסלחו לי על שאלה רגשית ומתבקשת ( בכל זאת אשה= רגש):

כשיעקב ראה את יוסף אחרי 22 שנה של בכי וגעגועים ואי רצון להתנחם… הייתי מְצַפָּה למפגש מלא רגש! 

חיבוקים, נישוקים בכי והתלהבות. 

אבל כל זה היה רק מצד יוסף, יעקב לא החזיר לו חיבוק או נשיקה.

האם זו קבלת פנים?

 

יחד עם זה, על תוצאות החינוך של יעקב אני לא מתווכחת: יוסף הצדיק ועוד כל ילדיו קדושים. זה לעומת זה …..

לעומת יעקב, אני אמא שמחבקת ומנשקת. וילד אחד שלי מחובק ומנושק בהגזמה מכל היתר (כזה פוצי מוצי שגם הזבנית בסופר "אכלה אותו"). והנה הילדים גדלו והפכו לגברברים, ודווקא הילד הזה הכי מצפצף עלי מכולם! הוא מסתובב עם פרצוף שהעולם בכלל חייב לו ולעולם הוא לא מסופק…

אז אני לא מבינה וזה לא ברור לי 

 

מ"אין יבוא עזרי" לשאלתי? 

עזרי מגיע מתוך השיעורים של "דרך הבעל שם טוב".

 

– אמא תגדירי את שאלתך!

– כבוד הרב, מדוע יעקב אבינו היה אדיש ליוסף בנו שחיבק ונישק אותו, ולמה הבן שלי אדיש אלי – האמא שחיבקה ונישקה אותו בלי סוף? 

– ישנה בעיה עם השורש של החיבוק והנישוק שלך! 

– לא הבנתי.

– מדוע את חיבקת ונישקת את בנך שהיה קטן?

– חחח, כבוד הרב מבין בלחיים של תינוקות? ובכן כבוד הרב הוא היה הסוכר, הדבש והסילאן של כל הלחיים בעולם. גם אתה היית מחבק ומנשק אותו! מה? לא הייתי צריכה לחבק ולנשק?

– כן, זה רצוי ואפילו מאוד, אבל השורש שלך לחיבוק היה גשמי…. לחיים שמנות! 

– כבוד הרב אל תשכח גם את הצוואר והמצח… 

– ברור ברור, אבל דעי לך אמא יקרה שהשורש לחיבוק שלך היה גשמי, תאווה גשמית ללחיים הסופגניות שלו … ולמצח ולצוואר. 

– אוי, נכון… גם הוספתי מילים כמו "לאכול אותך…. אני אוכלת את האף הזה…"

– בדיוק! אז השורש הגשמי של 'תאות החיבוק והנישוק', שהוא קיבל בביטויי האהבה שלך – נדבק בו וגדל איתו, קיבלת ילד גשמי. 

– אוי …נכון הילד גשמי מאוד, אז מהו השורש האמיתי של האהבה?

– הבעל שם טוב מלמד ששבע המידות שלנו הן עליונות וקדושות ומגיעות מהררי קודש. 

חסד, גבורה, תפארת, הוד, נצח, יסוד ומלכות 

בתוך כל מידה ישנה רגש. בתוך מידת החסד נמצאת רגש האהבה, והשם שולח אותה למטה למטה למטה עד אלייך, את אהבת השם את מרגישה – דרך אהבת בנך. 

אם רק היית עוצרת לרגע, לפני כל חיבוק ונישוק ומתפללת בלבך:

"אבא תזכה אותי שכמו שאני אוהבת את הבן שלי המתוק הזה, שככה אזכה לאהוב אותך". אם רק היית מכניסה לשם את השם… היה יוצא לך יוסף הצדיק ולא פרא אדם.

ובעניין מפגש יעקב ויוסף. חז"ל מגלים לנו שבזמן שיוסף חיבק ונישק את אביו, יעקב התפלל קריאת שמע.

– למה?

– כי הוא חשב לעצמו מה אעשה בכל האהבה האדירה שאני חש כרגע לבני אחרי 22 שנה?

אעלה אותה להשם !!!

"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"

כשאת מרגישה אהבה עצומה לבן, לנכד, לכל דבר, עצרי רגע, התפללי, הכניסי שם את השם. 

– איךכבוד הרב? אפשר את זה שוב?

– "אבא תזכה אותי שכמו שאני אוהבת את בני כך אזכה לאהוב אותך"

את תראי כמה החיבוק והנישוק הזה – ילך איתו וייתן לו אהבת השם גדולה.