הִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק וְאֶל תִּסְמֹךְ עַל הַנֵּס

יֵשׁ לוֹ לְאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִמָּנַע מִלִּחְיוֹת בִּסְפֵקוֹת וּמַצָּבִים לֹא וַדָּאִיִּים, כְּשֶׁיָּכוֹל לִמְנֹעַ זֹאת מֵרֹאשׁ. אִם יוֹדֵעַ שֶׁעָלוּל לָרֶדֶת גֶשֶׁם, לֹא יִסְמֹךְ עַל הַנֵּס שֶׁ"הַיּוֹם לֹא יֵרֵד", אֶלָּא יֵלֵךְ עַל בָּטוּחַ וְיִקַּח מִטְרִיָּה. אִם יֵשׁ לוֹ נַעֲלַיִם שֶׁנִּרְטְבוּ אֶתְמוֹל, לֹא יִקַּח סִכּוּן שֶׁאוּלַי הֵן הִתְיַבְּשׁוּ כְּבָר, אֶלָּא יִקַּח מַגָּפַיִם שֶׁהֵן וַדַּאי יְבֵשׁוֹת וְכֵן הָלְאָה, יִשְׁתַּדֵּל לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל וַדָּאוּת, וְלֹא חַיִּים שֶׁל סִכּוּנִים וּסְפֵקוֹת.

בְּכָל מַה שֶׁקָּשׁוּר אֵלָיו, לֹא יְחַפֵּשׂ הַרְפַּתְקָאוֹת וְיַעֲשֶׂה מָה שֶׁיָּכוֹל לְהִתְנַהֵג נוֹרְמָלִי וּבָטוּחַ, וְרַק כְּשֶׁנִּקְלַע מִשָּׁמַיִם לְמַצָּבִים לֹא בְּרוּרִים, יִשָּׂא עֵינָיו לַשָּמַיִם, אַךְ כְּשֶׁהוּא מִצִּדּוֹ עוֹשֶׂה כָּךְ, הֲרֵי זֶה בִּבְחִינַת: "בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי" (תְּהִלִּים כ"ו ב').