הַחֲבֵרִים מַשְׁפִּיעִים עַל הָאָדָם יוֹתֵר מֵרַבּוֹתָיו

"אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל – וְלֹא דְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל" (הָ'אִמְרֵי חַיִּים' מִוִּיזְ'נִיץ, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה): יֵשׁ לֶאֱהֹב כָּל יְהוּדִי. אַךְ לְהִתְחַבֵּר – רַק לְמִי שֶׁאָכֵן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ ה', עִם יִרְאַת שָׁמַיִם וַעֲבוֹדַת הַמִּדּוֹת כָּרָאוּי.

"אֱמֹר לִי מִי חֲבֵרֶיךָ וְאֹמַר לְךָ מִי אַתָּה" (פִּתְגָּם יָדוּעַ). וְהָעִנְיָן, כִּי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: "הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵרַי יוֹתֵר מֵרַבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּן" (תַּעֲנִית דַּף ז' עַמּוּד א'). מְבֹאָר, שֶׁמֵּהַחֲבֵרִים לוֹמְדִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מֵרַבָּנִים. וְלָכֵן – "אֱמֹר לִי מִי חֲבֵרֶיךָ" – וְאָז מִמֵּילָא, כֵּיוָן שֶׁחֲבֵרִים הֵם בַּעֲלֵי הַשְׁפָּעָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵרַבּוֹתָיו, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהֵם מַשְׁפִּיעִים עַל הָאִישִׁיּוּת שֶׁלּוֹ – "וְאֹמַר לְךָ מִי אַתָּה".