הַחִנּוּךְ עָדִיף בְּמֶסֶר עָקִיף

עַל הָאָב וְהַמְחַנֵּךְ לְהַחְדִּיר עֲרָכִים שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם וּמוּסָר בְּנַפְשׁוֹת בְּנֵי בֵּיתוֹ וְתַלְמִידָיו. אַךְ בְּדֶרֶךְ כְּלָל קָשֶׁה לִבְנֵי אָדָם לְקַבֵּל מֶסֶר יָשִׁיר, וְלָכֵן יֵשׁ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה וּלְנַצֵּל כָּל מִינֵי הִזְדַּמְּנֻיּוֹת, כְּמוֹ לְמָשָׁל: לְסַפֵּר סִפּוּר שֶׁקָּרָה הַיּוֹם, וְדֶרֶךְ הַסִּפּוּר לְהַשְׁחִיל אֶת הַמֶּסֶר.

וּבָזֶה נִתָּן לְפָרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק שֶׁנֶּאֱמַר אֵצֶל אַבְרָהָם: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'" (בְּרֵאשִׁית ח"י, י"ט), וְצָרִיךְ בֵּאוּר: מַהוּ הַלָּשׁוֹן "אַחֲרָיו"? וְיֵשׁ לוֹמַר, שֶׁאַבְרָהָם הָיָה מְחַנֵּךְ אַךְ לֹא בְּאֹפֶן יָשִׁיר, אֶלָּא בְּאֹפֶן שֶׁל "אַחֲרָיו", דְּהַיְנוּ בְּמֶסֶר עָקִיף, מֵאָחוֹר – עַל יְדֵי מָשָׁל וְסִפּוּר שֶׁקָּרָה אוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה עַל הַפָּרָשָׁה, מִבְּלִי שֶׁיַּרְגִּישׁוּ שֶׁמְּדַבֵּר עֲלֵיהֶם, וְכָךְ הַדְּבָרִים חָדְרוּ לְלִבָּם.