לְנַתֵּב אֶת הַלַּחַץ לַעֲשִׂיָּה וְלִפְעִילוּת

"וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ" (שְׁמוֹת ג' ט'): מִצַּד אֶחָד – הַלַּחַץ מַפְעִיל אֶת הָאָדָם וּמֵנִיעַ אוֹתוֹ לַעֲשִׂיָּה וְלֹא לַחֲלוֹם חֲלוֹמוֹת. אוּלָם מֵאִידָךְ גִּיסָא – יֶתֶר לַחַץ יָכוֹל גַּם לִשְׁבֹּר אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם וּלְמוֹטֵט אוֹתָהּ.

כַּאֲשֶׁר מוֹצֵא הָאָדָם אֶת ה' בְּתוֹךְ הַלַּחַץ שֶׁלּוֹ, עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְהַכָּרָה שֶׁה' נִמְצָא בְּתוֹךְ הַלַּחַץ שֶׁלּוֹ כְּדֵי שֶׁיְּגַלֶּה אוֹתוֹ, אֲזַי הַהִתְחַבְּרוּת אֶל ה' מְבִיאָה אֶת הָאִזּוּן הַנָּכוֹן בַּנֶּפֶשׁ, לָקַחַת אֶת הַלַּחַץ לַעֲשִׂיָּה וְלִפְעִילוּת, וְלֹא לַעֲצַבִּים וּלְתִסְכּוּל. וְכָל זֶה בִּתְנַאי שֶׁזֶּה לַחַץ שֶׁנִּגְרַם לִי מִכֹּחַ הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַחַיִּים; אַךְ לַחַץ שֶׁהָאָדָם מֵבִיא עַל עַצְמוֹ, שָׁם אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא אֶת ה', וְזֶה נִקְרָא בְּחִינַת "בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי" (תְּהִלִּים כ"ו ב'), וְיֵשׁ לְהִמָּנַע מִכָּךְ.