עֲשֵׂה לְךָ "רַב" אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם

"עָשָׂה לְךָ רַב", (אָבוֹת א' מִשְׁנָה ו'): – וְלֹא שְׁנֵי רַבָּנִים!. יֵשׁ לוֹ לְאָדָם לְהִתְחַבֵּר וּלְהִדַּבֵּק בְּרַב אֶחָד, לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ הַשְׁקָפָה בְּרוּרָה אַחַת, טְהוֹרָה, בְּהִירָה, אַמִּיצָה, נְקִיָּה, עֲמֻקָּה וּמִכֹּל סִיג צְרוּפָה. אוּלָם כְּשֶׁיֵּשׁ לְאָדָם שְׁנֵי רַבָּנִים, וּמִזֶּה לוֹקֵחַ קְצָת וּמִזֶּה קְצָת, – הֲרֵי שֶׁיּוֹצֵא כָּאן "סָלָט", וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֶׂה חֲסַר בְּהִירוּת בַּעֲבוֹדַת ה', וְהַכְּאֵבִים מַמְשִׁיכִים, וְלֹא מְבִינִים, לָמָּה? אֲבָל אֲנִי כֵּן מִשְׁתַּדֵּל? וְהוּא לֹא קוֹלֵט שֶּׁאֵין לוֹ דֶּרֶךְ בְּרוּרָה וּנְקִיָּה כְּסֹלֶת.

וּפָשׁוּט הַדָּבָר, שֶׁכָּל זֶה נֶאֱמַר רַק עַל עִנְיָן אֶחָד. אֲבָל בְּכַמָּה נוֹשְׂאִים אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט, כְּגוֹן: רַב א' לַהֲלָכָה, רַב ב' לְהַשְׁקָפָה וְדֶרֶךְ בַּעֲבוֹדַת ה', רַב ג' לְעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת. כָּל רַב בָּעִנְיָן שֶׁהוּא מִתְמַחֶה בּוֹ, כְּמוֹ לְהַבְדִּיל בְּרוֹפְאִים, שֶׁיֵּשׁ רוֹפֵא עֵינַיִם, וְיֵשׁ רוֹפֵא שִׁנַּיִם, אִישׁ אִישׁ וּתְחוּמוֹ.