עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה בָּאָה לָתֵת תֹּקֶף פְּנִימִי

יֵשׁ שְׁנֵי סוּגֵי עַזּוּת: עַזּוּת שֶׁל טֶבַע – שֶׁאָדָם בַּטֶּבַע שֶׁלּוֹ הוּא חָצוּף וְעַז פָּנִים – זוֹ עַזּוּת פְּסוּלָה וּגְרוּעָה, וְעַל כָּךְ אָמַר הַתַּנָּא יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא: "עַז פָּנִים לַגֵּהִינֹּם" (אָבוֹת ה' כ"א), אֲבָל יֵשׁ עַזּוּת שֶׁבָּאָה מֵהַקְּדֻשָּׁה, וְהִיא – עַל יְדֵי שֶׁאָדָם מַכִּיר בְּשִׁפְלוּתוֹ, שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין לוֹ עַזּוּת לַעֲבוֹדַת ה' כְּלָל, וּמִכֹּחַ הַכָּרַת שִׁפְלוּתוֹ קוֹלֵט שֶׁה' אִתּוֹ – ה' מְזַכֶּה אוֹתוֹ בְּעַזּוּת: "וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּלְעִיגִים עָלָיו בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ" (רַמָ"א בִּתְחִלַּת אֹרַח חַיִּים). וְעָלֶיהָ אָמַר הַתַּנָּא "הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר" (אָבוֹת ה' כ') – "הֱוֵי" – מִכֹּחַ שֵׁם הֲוָיָ"ה, וְאָז הָעַזּוּת הִיא רְאוּיָה וּרְצוּיָה.

הַהֶבְדֵּל בֵּין שְׁנֵי הַסּוּגִים הוּא, שֶׁעַזּוּת טִבְעִית – בָּאָה בְּהַתְקָפָה נֶגֶד הַזּוּלַת; אַךְ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה – בָּאָה יוֹתֵר לָתֵת תֹּקֶף פְּנִימִי לָאָדָם עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ מִפְּנֵי הַמַּלְעִיגִים עָלָיו בַּעֲבוֹדַת ה'.