צֵא וְהִלָּחֵם עִם הַדַּחְיָנוּת

כְּשֶׁבָּאָה לָאָדָם נְקֻדָּה כָּל שֶׁהִיא לַעֲשׂוֹת, בַּעֲבוֹדַת ה' אוֹ בִּשְׁאָר עִנְיָנָיו, הֲרֵי שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע [דְּהַיְנוּ טִבְעוֹ הַחָמְרִי] אוֹמֵר לוֹ: "עוֹד מְעַט", "אַחַר כָּךְ", "יֵשׁ זְמַן" וְכַדּוֹמֶה. אַךְ עָלָיו לִרְאוֹת בְּכָל נְקֻדָּה הַנִּקְרֵית לְפָנָיו סִבָּה שֶׁה' זִמֵּן אוֹתָהּ כָּעֵת לְפָנָיו, וּמִי עוֹרֵר לוֹ מַחֲשָׁבָה זוֹ לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְכָךְ – ה'! וְאִם כֵּן, כְּשֶׁמֶּלֶךְ רָם וְנִשָּׂא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת, הֲרֵי שֶׁזֶּה צָרִיךְ לִהְיוֹת דָּחוּף וְהֶכְרֵחִי לַעֲשׂוֹת מִיָּד, וְלֹא לִדְחוֹת כְּלָל. וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה.

"וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק – מָחָר"! (שְׁמוֹת י"ז ט') – הִלָּחֵם עִם עֲמָלֵק, שֶׁדּוֹחֶה הַכֹּל לְמָחָר.