שֹׁרֶשׁ הַשִּׂמְחָה – מַנְגָּנוֹן פְּנִימִי שֶׁל עִידוּד וְחִזּוּק

"אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי" (אָבוֹת א' י"ד). יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה שֶׁזְּקוּקִים לִתְמִיכָה וְחִזּוּקִים מִבַּחוּץ, וּכְשֶׁחָסֵר לָהֶם נוֹפְלִים מִכָּךְ לְעַצְבוּת, אוּלָם אַשְׁרָיו לְמִי שֶׁזָּכָה לַעֲבֹד עַל עַצְמוֹ וְלִבְנוֹת מַנְגָּנוֹן פְּנִימִי שֶׁהוּא מְעוֹדֵד וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּמָה שֶׁרַק יָכוֹל לְהָרִים וּלְשַׂמֵּחַ אֶת רוּחוֹ וְנַפְשׁוֹ, וְזֶה עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה, שֶׁ"הִנֵּה אַבָּא אִתִּי" בְּכָל נְקֻדָּה טוֹבָה שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, וְזֶהוּ שֹׁרֶשׁ הַשִּׂמְחָה, וְזוֹ עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם בְּסוֹף הִלְכוֹת לוּלָב (פֶּרֶק ח' הֲלָכָה ט"ו): הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּבְאַהֲבַת הָאֵל שֶׁצִּוָּה בָּהֶן עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא.