חֲלוֹמוֹת – תִּזְכֹּרֶת לָאָדָם הֵיכָן הוּא נִמְצָא

"אֵין מַרְאִין לוֹ לָאָדָם [חֲלוֹם] אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ" (בְּרָכוֹת דַּף נ"ה עַמּוּד ב'). הַחֲלוֹמוֹת מְהַוִּים תִּזְכֹּרֶת לָאָדָם, שֶׁיַּכִּיר מִי הוּא וּמַה הוּא וְהֵיכָן אוֹחֵז בֶּאֱמֶת. וּכְשֶׁהָאָדָם לוֹקֵחַ אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלּוֹ וְלוֹמֵד מֵהֶם אֶת חֻלְשָׁתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ, הַחֲלוֹם נֶהְפָּךְ לְהַחְלָמָה, לְשׁוֹן חִזּוּק וּבְרִיאוּת, כִּי הִכִּיר מֵהַחֲלוֹם אֶת שִׁפְלוּתוֹ וְשׁוּב לֹא יִצְטָרֵךְ לְתִזְכֹּרֶת מוּחָשִׁית בְּפֹעַל, וְ"דַי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא" (עַיֵּן זֹהַר בְּרֵאשִׁית דַּף כ"ו עַמּוּד ב').

וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים בְּבִרְכַּת 'הַמַּפִּיל': "וְאַל יַבְהִילוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעִים", כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא אֶבָּהֵל מֵהֶם, אֶלָּא אֶקַּח אוֹתָם וְאֶלְמַד מֵהֶם אֶת מְצִיאוּתִי הָאֲמִתִּית, כְּדֵי שֶׁמִּזֶּה אַגִּיעַ אֶל ה'. וְזֶהוּ "בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמֵּאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ"– דְּהַיְנוּ שֶׁמֵהַחֲלוֹמוֹת שֶׁמְּגַלִּים לִי אֶת אַפְסִיּוּתִי מִמֵּילָא מִתְגַּלֶּה אוֹר ה' בְּכָל הַהֶעְלֵמוֹת, וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה כְּבוֹד ה' בָּעוֹלָם.