הִתְרַגֵּל לוֹמַר 'תּוֹדָה' עַל כָּל דָּבָר בַּחַיִּים

"טוֹב לְהֹדוֹת לַה'" (תְּהִלִּים צ"ב ב'). יֵשׁ לְהִתְרַגֵּל לְהוֹדוֹת לַה' עַל כָּל דָּבָר, אֲפִלּוּ קָטָן, לְהַבִּיעַ תּוֹדָה עַל כָּל דָּבָר חִיּוּבִי שֶׁקּוֹרֶה לִי: "תּוֹדָה לְךָ ה' עַל כּוֹס הַקָּפֶה, עַל הַהַסָּעָה הַמְסֻדֶּרֶת, עַל שֶׁהַיְלָדִים הִתְעוֹרְרוּ הַבֹּקֶר בַּזְּמַן", וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ בְּכָל פְּרָט בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם. וּכְמוֹ כֵן, לְחָבֵר אוֹ לְבֶן הַזּוּג – לְהִתְרַגֵּל לְהוֹדוֹת לָהֶם עַל כָּל דָּבָר, אֲפִלּוּ קָטָן. וְעַל יְדֵי זֶה תַּחְדֹּר לְנַפְשׁוֹ הַהַכָּרָה: "כַּמָּה טוֹב ה' עוֹשֶׂה אִתִּי, וְכַמָּה ה' אוֹהֵב אוֹתִי". "וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת" (בִּרְכַּת 'מוֹדִים').