חִנּוּךְ בְּלִי 'סַבְלָנוּת' – רַק עִם 'אֹרֶךְ רוּחַ'

מְחַנֵּךְ בְּכִתָּה, שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת הַתַּלְמִידִים שֶׁיִּהְיוּ מְחֻנָּכִים וּבְנֵי תּוֹרָה אַךְ לְמַעֲשֶׂה הֵם מִשְׁתּוֹלְלִים וּמִשְׁתַּגְּעִים בַּכִּתָּה – הֲרֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲבֹד עַל סַבְלָנוּת וְלַחֲרֹק שִׁנַּיִם, וּבְאֵיזֶה שֶׁהוּא שָׁלָב הוּא יִתְפּוֹצֵץ, כִּי לְמַעֲשֶׂה הוּא סוֹבֵל. אוּלָם יֵשׁ מְחַנֵּךְ שֶׁאוֹמֵר: "כָּל עוֹד לֹא עָבְרָה חֲצִי שָׁנָה שֶׁשָּׁמְעוּ אוֹתִי וְהֶעֱבַרְתִּי לָהֶם אֶת הַמֶּסֶר עִם הַיְסוֹדוֹת, אֲנִי לֹא מְצַפֶּה לְשׁוּם תּוֹצָאָה", וְכָךְ בְּמֶשֶׁךְ מַחֲצִית הַשָּׁנָה שֶׁהֵם מִשְׁתּוֹלְלִים, יֵשׁ לוֹ אֹרֶךְ רוּחַ כְּלַפֵּיהֶם.

וְכָךְ אָמַר רַבִּי אָשֵׁר פְרַיְינְד, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה: "כָּל עוֹד לֹא עָבְרוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה מֵאָז שֶׁהִתְחַלְתִּי לְטַפֵּל בִּיהוּדִי – אֲנִי לֹא מְצַפֶּה מִמֶּנּוּ לִכְלוּם. וְאִם אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שְׁנוֹת טִפּוּל עֲדַיִן לֹא עָשָׂה עִם עַצְמוֹ מַשֶּׁהוּ – אָז יֵשׁ לִרְאוֹת מַה לַּעֲשׂוֹת"…