חֹדֶשׁ תַּמּוּז

אֹרֶךְ רוּחַ – בְּלִי הַסֵּבֶל שֶׁל הַהַמְתָּנָה

אֹרֶךְ רוּחַ וְסַבְלָנוּת הִנָּם שְׁנֵי דְּבָרִים שׁוֹנִים: סַבְלָנוּת פֵּרוּשָׁהּ – שֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהַגִּיעַ עַכְשָׁיו לְיַעַד וּלְתַכְלִית מְסֻיֶּמֶת, אַךְ כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ לוֹ עַכְשָׁיו לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹצָאָה הָרְצוּיָה – הֲרֵי שֶׁהוּא עוֹבֵד עַל סַבְלָנוּת, לְשׁוֹן סֵבֶל, לִסְבֹּל אֶת הַמַּצָּב, וּלְחַכּוֹת עוֹד קְצָת בְּסַבְלָנוּת עַד שֶׁהַתּוֹצָאָה הַמְיֻחֶלֶת תַּגִּיעַ.

אוּלָם אֹרֶךְ רוּחַ – פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁכְּבָר מִתְּחִלַּת הָעִנְיָן לֹא מְצַפֶּה כָּאן וְעַכְשָׁיו לְהַגִּיעַ לְתוֹצָאָה, אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ מִרְוָח שֶׁל זְמַן, שֶׁעַד אוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא מְצַפֶּה לְשׁוּם תּוֹצָאָה, וְלָכֵן לֹא נִכְנָס לְמֻשְּׂגֵי סֵבֶל בֵּינְתַיִם. הַהַמְתָּנָה לֹא הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת מַעֲמָסָה, אֶלָּא תַּחֲנָה אֲרֻכָּה שֶׁל רֹגַע וְשַׁלְוָה.