בְּלִימָה וְהַכְנָעָה בַּשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת

"תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה" (אִיּוֹב כ"ו ז'), "אָמַר רַבִּי אִילָּעָא: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה" (חֻלִּין דַּף פ"ט עַמּוּד א'), וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: "סוֹגֵר אֶת פִּיו".

בְּפַשְׁטוּת הַכַּוָּנָה לִמְרִיבָה עִם חָבֵר, שֶׁבִּמְקוֹם לַעֲנוֹת לוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ מָנָה אַחַת אַפַּיִם – הֲרֵי הוּא שׁוֹתֵק. אוּלָם נִתָּן לְהוֹסִיף וְלוֹמַר, שֶׁבּוֹלֵם פִּיו בִּשְׁעַת מְרִיבָה עִם ה'. דְּהַיְנוּ, שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת יֵשׁ מַצָּבִים קָשִׁים שֶׁעוֹבְרִים עַל הָאָדָם, וּבְתוֹךְ-תּוֹכוֹ יֵשׁ לוֹ טְרוּנְיָה וּמְרִיבָה פְּנִימִית עִם ה': "לָמָּה כָּכָה אַתָּה עוֹשֶׂה לִי?" וּכְשֶׁאָדָם זוֹכֶה לִבְלֹם פִּיו בִּשְׁעַת מְרִיבָה עִם ה', וְלָלֶכֶת עִם ה' בְּהַכְנָעָה וּלְקַבֵּל אֶת הַדִּין בְּאַהֲבָה, בִּבְחִינַת: "וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ, כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ" (נְחֶמְיָה ט' ל"ג) – אֲזַי זוֹכֶה שֶׁהָעוֹלָם יַעֲמֹד בִּזְכוּתוֹ.