ברוך ה', זכינו להעביר (מלשון חוויה) את יום הכיפורים – יום שבו אנו זוכים להכיר במלך שמוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו ישראל ומברכים על זה בשם ומלכות. ביום הזה הקב"ה מטהר אותנו בעצמו, כאם המנקה את טינוף בנה באהבה, ומתוך ההכרה הזו אנו נכנסים מיד אל חג הסוכות – זמן שמחתנו. הקב"ה מזמין אותנו לשבת עמו בסוכה, ככלה היושבת עם חתנה בחופתה.
זהו המסר הגדול לכל השנה: השמחה אינה נובעת משלמות, אלא מהידיעה שה' אוהב אותנו ורוצה בנו. מתוך ההכרה הזו מגיעים לשמחה אמיתית ולהבנת הערך שלנו. גם כשאדם נכשל ומתלכלך, הוא נשאר בן אהוב, כפי שנאמר: "בנים אתם לה' אלוקיכם." לכן גם בארבעת המינים – לולב, אתרוג, הדס וערבה –שכל יהודי באיזו מדרגה רוחנית שיהיה רצוי ושייך לפני ה' והעיקר שנהיה מאוחדים
הרב הדגיש שעבודת ה' צריכה להיבנות על יסוד האהבה. כאשר אדם מפנים שה' אוהב אותו, שמח בו ורוצה בו מעצם היותו בנו, הוא זוכה לשמחה אמיתית. לכן אנו אומרים בפיוט ידיד נפש: "נפשי חולת אהבתך", ומתוך הכרה באהבה זוכים ל"שמחת עולם".
האדמו"ר הזקן מביא ב"ליקוטי תורה" בשם הזוהר שהסוכה היא בבחינת "וימינו תחבקני" – הקב"ה מחבק אותנו ללא תנאים. כך נוכל לרומם את עצמנו, משפחתנו ואת כל עם ישראל.
ונסיים בתפילה: ריבונו של עולם, זכני להכיר כמה אתה אוהב אותי, מחבק אותי ורוצה בי, ונזכה לקיים "ושמחת בחגך והיית אך שמח" "אך" לשון מיעוט כשנחיה בענווה והכנעה נזכה לשמחה ומתיקות, בגשמיות וברוחניות.
