"ויוולד נח שלושה בנים את שם את חם ואת יפת" (ט', י"ח) המפרשים מתקשים מדוע התורה מזכירה את הבנים של נח לא לפי סידרם (וכן בסנהדרין ס"ט:)?
ידוע ש"הדרך" שמה את העבודה על ענווה ושפלות במרכז. אך אל לנו להתבלבל. ענווה ושפלות זה לא סמרטוטיות.
אדם שמעירים לו "למה אתה לא קם לתפילה מוקדם? יא פארזיט!" והוא לא עונה. ולמה?
כי חושב שזה שהוא שותק מתבטאת הענווה. אבל נ"ל שאין זו ענווה, אלא סמרטוטיות!
האדם צריך לשתוק, אבל לא בגלל שהוא עכשיו משחק את תפקיד העניו
, אלא כי הוא מבין "אני הבן של בורא עולם, אני חלק מה' והוא אוהב אותי כבנו כבנו יחידו. ומה שהשני דיבר אלי כך זה מראה שאין לו ערך לעצמו.
ז"א הערך העצמי של האדם זה נק' הפתיחה, לפני תורה, לפני אמונה, לפני ענווה! זו נק' הפתיחה של האדם.
ולפי זה מובן למה כתוב שם חם ואז יפת.
הרב שליט"א הסביר כמה פעמים ששם זה מהות. התורה אומרת לאדם "תדע לך קודם כל אתה מהות, אתה שם בעולם"
ואז כשאדם מבין את זה הוא יכול כבר להתחיל לעשות עבודה על ענווה ושפלות ולהכיר את חסרונותיו, עכשיו הוא יכול להכיר שבלי רחמי ה'
הוא כמו חם שהוא אבי כנען הרמז על ג"ע כמבואר בתורה בהמשך פרשתינו.
וכן שהוא יפת יצא ממנו ממלכת אדומו שפכה דם רב מעם ישראל. כי למי שהוא שם יש לו בסיס, יש לו יסודות.
דברים אלו לא סותרים זה את זה אלא משלימים, כי אדם שיש לו רק את אחד מהנקודות הוא נופל,
או לגאווה שהוא חשוב שהוא עושה והוא פועל והוא מקים וכו'. או לעצבות בכך שהוא חשוב "אין לי תקנה אני חם ויפת ביחד!"
שנזכה לענווה אמיתית!
שבת שלום
הר' אברהם אטיאס
