קודם כול – לָךְ. דבר ראשון: תתחיל לזוז. לאן?

בשלב הראשון פחות משנה, העיקר לא להישאר במקום.

"לֶךְ" פירושו להתחיל מכוח הציווי, ולא מכוח הרצון האישי. אני כאן בשביל רצון ה', לא בשביל הרצון שלי. אבל התורה אומרת לָךְ – לא רוץ.

בעבודת ה' אין צורך לקפוץ מדרגות. הולכים בעדינות, שלב אחר שלב. ורק לאחר ה"לָךְ" מגיע ה"לְךָ".

כשהאדם מתחיל לעשות את רצון ה', הוא מגלה בהמשך שכל הדרך הייתה בעצם לְךָ – לטובתו.

אבל יש כאן עומק נוסף: דווקא אחרי שמתחילים ללכת, עלולים לצוץ כל מיני "לְךָ" – אינטרסים,

מחשבות ורצונות אישיים שמפריעים להמשך הדרך.

ומה עושים איתם? זוכרים שגם הם לְךָ. הם באו כדי לגלות לך את האמת שלך,

ומתוך כך לזכות בהכרה עמוקה יותר: שגם ה"לְךָ" שכבר הצלחת לעשות – לא באמת שלך. גם הכוח ללכת הוא מאת ה'.

שתי המילים, "לָךְ" ו"לְךָ", כמעט זהות, בעבודת ה' אכן קל מאוד להתבלבל בין ציווי אמיתי לבין אינטרס אישי.

מה עזר להבחין? המסורת. הדרך שנמסרה לנו מדור לדור על ידי צדיקי אמת ועד משה רבנו.

ובסופו של דבר, אי אפשר לנתק בין לָךְ ל-לְךָ: לא עובדים את ה' בלי הכוחות והרצונות שלנו,

אלא לוקחים גם אותם – ומחברים אותם אל הקדושה. להתחיל ב"לָךְ" – ולחבר את ה"לְךָ"… אי אפשר לנתק ביניהם.

האדם לא עובד את ה' מחוץ לעצמו, הוא עובד עם הרצונות שלו, עם הכוחות שלו, עם הגוף שלו ועם המידות שלו.

המטרה אינה למחוק אותם – אלא לחבר גם אותם אל הקדושה. לא לברוח מן ה"לָךְ", אלא לקחת אותו איתנו אל תוך ה"לְךָ".

שבת שלום הר' ישראל כהן