וַיִּקְרָא יְיָ אֱלֹקִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה?

הלכתי לאיבוד בתוך הראש שלי יש שתי קולות. קול חלש שכמעט ולא נשמע וקול חזק יותר דומיננטי שלא מדבר אלה צועק! שדופק על השולחן ! הקול החזק הזה נכנס אליי מאז שאכלתי מעץ הדעת.

זה הקול שאומר לי: את בסדר גמור! את לא אשמה! את המושלמת, זה הם האשמים! לך היו כוונות טובות, זה הם שבאים ברע!

את נשמה, את אצילה! זה בכלל האדם… הנחש… שהטעה אותך שאסור לגעת בעץ!

ובכלל לדעתי את גן העדן הזה הייתי מעצבת אחרת לגמרי… 

 

הקול הזה גורם לי גאווה  אדירה על היותי נשמה אצילה – 

אני לא חלק מבורא עולם ! אלה אני בוראת העולם! 

 

ואז כשאני נופלת בעברה, הקול הזה בא אלי שוב: איך נפלת כך? הרי את נשמה ענקית כל כך?

מכיון שאני לא יכולה להכיל את העצב הזה, נכנס בי הכעס, הגורם לי להאשים את כולם!!!!! לא לקחת אחריות. להסתתר. להחביא את הפגמים שלי. את העובדה שאני חסרה. 

 

אבל ברקע אני שומעת קול מתוק שקורא לי… אבא שמחפש את ביתו האהובה בכל העולם ולא נרגע לרגע, יצא לחפש אותי בקור בסערה…

ילדתי איפה את? אַיֶּכָּה?

 

אני כאן! צועקת לכיוון השמים. אני נשמה אצילה שלא מתאים לה להיות כאן. קר כאן. חשוך, ולא נעים. ואני לא אשמה בכלום! זה הם אשמים!!!

 

הכתובת ששלחתי לא מובילה את צוות החילוץ אלי, הכתובת אינה אמת!

ושוב הקור והיאוש והחושך, העצבות והכבדות – עוטפים אותי עוד ועוד.

 

ושוב אני שומעת את השכינה בוכה עלי… עזבה את הבית ומחפשת אותי בכל מקום… ממאנת להינחם, עד שתמצא אותי… ביתה האובדת:

ילדתי איפה את? אַיֶּכָּה?

 

ושוב אני צועקת בכל כוחי: כאן! במרתף! לקחו לי. שתו לי. בלעו לי. גנבו לי. זה הבעל, הילדים, החמה, הבוס אני בסדר גמור זה הם אשמים!

 

וצוות החילוץ לא מצליח להגיע אלי….הכתובת שנתתי שוב ….שגויה ממש. ושוב, היאוש, הדיכאון, הכבדות, הפירוד, הקור והחושך, התגברו מאוד.

 

ברגע של אמת, זעקה אמיתית, קראתי באמת! מאין יבוא עזרי? מֵאַיִן? מתוך הכלום. מתוך האפס. 

 

אבא שבשמים חכה… אני יהודיה שמתוודה. האמת שאני לא אלוקים. האמת שאני בלעדיך כלום, ממש אַיִן. אני לא יותר טובה מאף אחד.

האמת שאני עלה נידף ברוח כמו הבגד שהכנת לי… אף אחד לא אשם. אני לוקחת אחריות. מבקשת סליחה, בבקשה תעזור לי, אבא תציל אותי !!!

 

ואוווו תנחשו מה קרה? הכתובת ששלחתי סוף סוף הייתה נכונה. השם חילץ  אותי! השם הוא העונה לכל מי שקרא לו באמת.

 

הבנתי. אַיֶּכָּה היא הכתובת! אַיֶּכָּה היא הסיבה לחפש את ההכנעה. אַיֶּכָּה  שלא אפול לעצבות ויאוש. 

חזרתי לגן עדן בחזרה.