אני רוצה להבין בבקשה איך זה הגיוני?

חכמנו לימדו שהאישה מגיעה ממידת הגבורה

דין, כוח, חוזק, אש ומלחמה !

ובאותה נשימה מבקשים ממני מתיקות, רכות והכלה .

עוד לימדו – שעשרה קבין של דיבור ירדו לעולם, ותשעה לקחה האישה – ובאותה נשימה מבקשים ממני לא לדבר הרבה, להגיע לעניין להיזהר מלשון הרע .

חכמינו אמרו שלאישה יש בינה יתרה כלומר היא מסתכלת על הפרטים הקטנים ומבינה דבר מתוך דבר –  ובאותה נשימה מבקשים ממני להפסיק להיות קטנונית ולראות כל פגם הכי קטן אצל כל אחד. 

לא הבנתי למה בורא עולם יצר אותי הפוכה לדרישות שלו ממני?

זה אפשרי בכלל?

רגע, בעצם יצחק אבינו הוא גם מידת הגבורה. 

איך הוא התגבר על הדינים והכעס שבו בכזאת אצילות?

 הוא לא זרק את עשיו מהבית. הוא נשאר בבית אחד עם נשות עשיו למרות שהקטורת שלהן הרסה את עיניו. כשהתברר לו שיעקב קיבל את הברכות הוא הגיב: (במילים שלנו) "שיהיה לו לבריאות". עבדי אבימלך גנבו לו בארות ובמקום להוכיח אותם הוא פשוט חפר באר אחרת ושוב באר אחרת… ושוב באר אחרת בסבלנות .

יצחק אבינו לא צריך להוכיח לאף אחד שהוא גיבור… מי יכול היה לעבור עקידה חוץ ממנו? אז איך גבורה אדירה שכזאת מגיעה להכנעה כזאת? 

ואני?!? אש ותימרות עשן !!!!!

כעס מטורף על כל פרט קטן , מעירה בביקורת לכל עבר ועוד לא סיפרתי על השימוש הלא טוב בקבין של הדיבור (רמז זה קשור ללשון  ולא מבושל בסיר!) 

אני קוראת ולומדת מוסר אבל זה לא נראה בשטח! אוי לי …. מאין יבוא עזרי?

באחד השיעורים הרב לימד מתורת הבעל שם טוב: שתי נשמות באדם, הנשמה האלוקית נמצאת בתוכי אבל בתוך הסגר כמו בית כלא -מי סוגר אותה שם?

– הנפש הבהמית ! הסביר הרב: לכל אחד מאיתנו יש נפש בהמית שמחוברת לגוף והיא עוטפת את הנשמה שלנו כמו קליפה שעוטפת את הפרי. כסוהרת גסה ובהמית שלא נותנת לנשמה לצאת החוצה ולקבל את מזונה.

לדוגמא: השם שולח לנשמה אש – כוח שנותן שמחה, מחממת כמו לשבת סביב המדורה ביום חורפי… נעים וכייף. אבל בשטח מה קורה?

הנפש הבהמית הזאת גונבת את האש הזאת ובמקום שמחה מופיע כעס אדיר על הבעל, הילדים, השכנים על כולם!

– אז מה לעשות כבוד הרב? – אל תפחדי לצעוק על  הנפש הבהמית שלך במילים שלנו "להיכנס בה"… לאלף אותה! כאן צריך גבורה! – במקום לכעוס על הבעל והילדים תתחילי לכעוס על עצמך ! תתחילי להבין שהם משקפים את הנפש הבהמית שלך!

אם את רואה משהו לא תקין באדם אחר, עצרי. אל תכעסי עליו – תכירי שהשם מראה לך את הסוהרת שלך – את הנשמה הבהמית שלך!!!!!

אבא תזכה אותי להבין שאין לי עניין איתו/איתה/ איתם יש לי עניין איתך שאתה מראה לי את עצמי ! 

עכשיו הבנתי, הנשמה האלוקית שלי מקבלת גבורה שעושה אותי אשת חיל, והנפש הבהמית שלי גונבת והופכת את זה לאש של מלחמה.

עכשיו הבנתי, הנשמה שלי זקוקה לתשעה קבין של דיבור בכדי שאוכל  להתפלל  לה' על כל בני ביתי והנשמה הבהמית גונבת זאת לדיבור רע, ביקורת, לשון הרע ורכיל.

ואת החומה של הבית שאמורה לראות מה לא בסדר בפרטים הכי קטנים של כל אחד ואחד מאנשי הבית ועם הנשמה האלוקית שלך להתפלל עליהם שיתמלא חסרונם, ולא לתת לנפש הבהמית שלך לכעוס ולרדת עליהם ולהקניט אותם על זה. 

יצחק אבינו על אף גבורתו נתן מקום לנשמה האלוקית שלו. הוא ידע שאין לו עניין עם עשיו, עם נשותיו, עם עבדי אבימלך. זה בורא עולם שקורא לו דרכם, השם קורא לו לצאת לשדה ולדבר איתו בצהרים ולתקן תפילת מנחה מלשון "מנוחת נפש" להגיב בכזאת אצילות, ולהבין שזה לא הם, זה השם שקורא לו דרכם.