לא כל שאלה צריכה תשובה

בעולם שכל הזמן דורש להבין, לדעת, לשאול – התורה באה ולוחשת אמת אחרת:

לפעמים העומק הכי גדול נמצא דווקא בלקבל את מה שלא מובן.

מצוות פרה אדומה מתחילה ב"זאת חוקת התורה" וידועה הקושיה – למה נאמר

"זאת חוקת התורה" ולא "זאת חוקת הפרה" שעליה מדובר?

להגיע לכלל הבנה איך המצווה הזו עם כל כלליה – אדומה, תמימה ועוד – היא מטהרת טמאים

ומטמאת טהורים,

ועליה אמר שלמה "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני."

יסוד גדול מובא כאן: חוק התורה זה להבין ולדעת שאני לא יודע, ושאיני צריך לדעת הכול.

מכוח מצוות פרה אדומה נאמר "אמרתי אחכמה – והיא רחוקה ממני."

"כח מה" אגיע לענווה בזה שאדע שהיא רחוקה ממני ואין לי בה השגה והבנה.

ומביא ה"חשבה לטובה": שהזוה"ק קורא למצוות "עיטין – "שהמצוות נותנות עצות ודעות.

ומה הדעת במצוות פרה אדומה? הלא חוקה היא… אך זאת בעצם היא הדעת – מלשון חיבור,

כמו "והאדם ידע את חווה אשתו" להבין שאין אנו יודעים. והשל"ה מביא"

תכלית הידיעה – שלא נדע."

וסיפר הרבי מלובלין על ויכוח בין עגלון יהודי לכומר. הוחלט שהראשון שלא ידע לענות בוויכוח

יטילו אותו לים.

קיבל עליו העגלון לשאול ראשון. שאל את הכומר:  מה פירוש הביטוי 'לא ידעתי פירושו'?

תרגם זאת הכומר בשפתו, ולשומעים בקהל נשמע שהכומר אומר: "איני יודע פירושו".

וזרקו אותו לים והעגלון ניצח. כששאלוהו – איך חשבת על זה?

השיב להם: אחזתי בדיוק ברש"י (ויקרא י"ג, ד') שכתב "ולא ידעתי פירושו"

ואמרתי לעצמי: אם רש"י לא ידע – איך הוא ידע?!

ובדרך הבעל שם טוב זכינו ונזכה להתחבר ליסוד הזה – מצד אחד לא לדעת,

כי אני יודע בעצמי שלא הכול אני יודע וצריך לדעת.

ומאידך – להמשיך לקיים ולעשות את מצוות ה' ורצונו, וה' כבר ישפיע עלינו

טהרה וחיבור אליו מן שמיא – אכי"ר.

מדור זה נכתב על ידי אברכי כולל 'דרך הבעל שם טוב' – כי תורה אמיתית לא נשארת

בבית המדרש, היא ממשיכה איתך לכל הדרך.