בַּקָּשַׁת הַסְּלִיחָה – תִּזְכֹּרֶת לְהַכָּרַת הַמְּצִיאוּת

"סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ" (תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה).

אָנוּ חוֹזְרִים עַל תְּפִלַּת "סְלַח לָנוּ" שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם, לִזְכֹּר שֶׁזּוֹ מְצִיאוּתֵנוּ מִצַּד עַצְמֵנוּ, מַצָּב שֶׁל חֵטְא בְּכָל רֶגַע, וְכָל הַטּוֹב שֶׁבָּנוּ הִנּוֹ גִּלּוּי שְׁכִינָה וְרַחֲמֵי ה' יִתְבָּרַךְ.

בְּעֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֶה שֶׁזּוֹ הַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ וְלֹא מִתְכַּחֵשׁ אֵלֶיהָ, אָנוּ מַגִּיעִים לִסְלִיחַת הֶעָווֹן וְכַפָּרָתוֹ – כֵּיוָן שֶׁהַחֵטְא הִגִּיעַ לְיַעֲדוֹ וּלְתִקּוּנוֹ. מַטְּרַת הַחַטָּאִים לֹא בָּאָה לְהַשְׁפִּיל אֶת הָאָדָם, אֶלָּא לְלַמְּדוֹ וּלְהַזְכִּירוֹ מַהִי הַמַּהוּת הָאֲמִתִּית שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא חֲסַר אוֹנִים בְּלִי אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.