"הַאִם אַתָּה מְסֻגָּל לִשְׁלֹחַ לְהִתְיַעֵץ עִם אֲחֵרִים?

יֶשְׁנָם שְׁנֵי סוּגֵי מְחַנְּכִים: יֵשׁ מְחַנֵּךְ שֶׁבּוֹנֶה אֶת הַתַּלְמִידִים כְּדֵי "שֶׁיִּהְיוּ לוֹ תַּלְמִידִים", וְיֵשׁ מְחַנֵּךְ שֶׁבּוֹנֶה תַּלְמִידִים כְּדֵי "שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם טוֹב בַּחַיִּים", הַדְּאָגָה שֶׁלּוֹ הִיא עֲלֵיהֶם, וְלֹא – עַד כַּמָּה הֵם עוֹמְדִים בְּקֶשֶׁר אֹתוֹ, וְכַמָּה הֵם מַעֲרִיכִים אוֹתוֹ. וְהַמִּבְחָן לָזֶה, הַאִם מְסֻגָּל הַמְחַנֵּךְ לִשְׁלֹחַ אֶת תַּלְמִידָיו לְהִתְיַעֵץ עִם אֲחֵרִים, וְלִשְׁמֹעַ דֵּעוֹת נוֹסָפוֹת חוּץ מִמֶּנּוּ.
י"ז בְּכִסְלֵו
מַה שָׁאַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עַכְשָׁו, תַּעֲשֶׂה מִיָּד!

יֵשׁ לְאָדָם נְטִיָּה טִבְעִית לִדְחוֹת דְּבָרִים לְּאַחַר זְמַן; אָמְנָם אֶפְשָׁר עַכְשָׁו לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית, אֲבָל נִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ. אֶפְשָׁר עַכְשָׁו לִשְׁטֹף כֵּלִים, אֲבָל נִשְׁטֹף אַחַר כָּךְ. וְצָרִיךְ לִזְכֹּר וְלָדַעַת: מַה שֶׁאַתָּה יָכוֹל עַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת, תַּעֲשֶׂה מִיָּד! תֵּן נְקֻדַּת מַאֲבָק עַכְשָׁוִית בְּעַצְלוּת.

לְמָשָׁל: אִם נִכְנַסְתָּ לַמִּטְבָּח וְרָאִיתָ שֶׁיֵּשׁ כֵּלִים בַּכִּיּוֹר, וְרָצִיתָ בְּעֶצֶם לְהָכִין לְעַצְמְךָ כּוֹס קָפֶה, וְיֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתְךָ לִשְׁטֹף כֵּלִים, אַךְ הַמַּחְשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה אוֹמֶרֶת: אַחַר כָּךְ!, רָאִיתָ נְיָר עַל הָרִצְפָּה בַּסָּלוֹן, הַמַּחְשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה אוֹמֶרֶת : נָרִים אַחַר כָּךְ! אַךְ צַדִּיקִים נִלְחָמִים מִיָּד בָּעַצְלוּת וְלֹא דּוֹחִים. "צֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק = מָחָר" ! (שְׁמוֹת י"ז ט').