הַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית הִיא "בְּנִיַּת הָאִישִׁיּוּת"

בָּחוּר יְשִׁיבָה נִגַּשׁ לְרַבּוֹ, וְאָמַר לוֹ שֶׁהוּא בְּיֵאוּשׁ גָּדוֹל, וְאֵין לוֹ חֵשֶׁק לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת כְּלוּם, וַאֲפִילוּ לֹא לִהְיוֹת עִם חֲבֵרִים. וּכְשֶׁנִּשְׁאַל מַדּוּעַ? עָנָה: "כֵּיוָן שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, שֶׁאֲנִי לֹא מַצְלִיחַ בַּלִּמּוּדִים וְשׁוּם דָּבָר לֹא הוֹלֵךְ לִי בַּחַיִּים, זֶה שׁוֹבֵר אוֹתִי עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתִי". עָנָה לוֹ הָרַב: "הַהַצְלָחָה אֵינָהּ בַּחֵלֶק הַלִּמּוּדִי, וְלֹא נִמְדֶּדֶת בַּהֶשֵּגִים שֶׁלְּךָ בַּחַיִּים. הַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית הִיא עֶצֶם "בְּנִיַּת הָאִישִׁיּוּת" שֶׁלְּךָ, אִם אַתָּה עוֹבֵד עִם עַצְמְךָ עַל הַמִּדּוֹת: סַבְלָנוּת, עֲנָוָה, וְיִתּוּר, שִׂמְחָה, אֱמוּנָה, הַכְנָעָה, תְּפִלּוֹת, נְתִינָה, אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל וְכַדּוֹמֶה. שָׁם הַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית".

אָדָם שֶׁעָבַד עַל עַצְמוֹ, וְנִלְחַם בְּמִדּוֹתָיו עִם תְּפִלָּה וְהַכְנָעָה, נַעֲשֶׂה אָהוּב וְאוֹהֵב. "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף – וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ" (בְּרֵאשִׁית ל"ט ב').