הַחֲלוֹמוֹת מְשַׁקְּפִים אֶת מַצַּב הַנֶּפֶשׁ וּמַעֲבָרֶיהָ

"וַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּ", (זְכַרְיָה י' ב'). כְּשֶׁאָדָם חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת מַפְחִידִים וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁיִּתְקַיְּמוּ, הַכְּלָל בְּזֶה הוּא: "דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין" (גִּטִּין דַּף נֹ"ב עַמּוּד א'). – צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה כְּדֵי שֶׁיַּרְאוּ לָאָדָם חֲלוֹמוֹת שֶׁל נְבוּאָה, וְלָכֵן אֵין לְהִתְיַחֵס לַחֲלוֹמוֹת כְּמֶסֶר מִן הַשָּׁמַיִם, אַךְ בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַחֲלוֹמוֹת מְשַׁקְּפִים אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַנֶּפֶשׁ וְאֶת מַעֲבָרֶיהָ.

לְמָשָׁל: כְּשֶׁרוֹאֶה חַיָּה מַפְחִידָה מְנַסֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְהוּא בּוֹרֵחַ מִמֶּנָּה, הֲרֵי שֶׁזֶּה מְשַׁקֵּף אֶת רָצוֹן הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁיְּקַבְּלוּ אוֹתָהּ, וְאִלּוּ הָאָדָם לֹא מוּכָן לְקַבֵּל אֶת שְׁלִילָתוֹ וּבוֹרֵחַ וּמְפַחֵד מֵאוֹתוֹ בַּעַל-חַיִּים מְשֻׁנֶּה, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: (בְּרָכוֹת שָׁם): "אֵין מַרְאִין לוֹ לְאָדָם [חֲלוֹם], אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ"..