"חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ"

עַל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי נֶאֱמַר: "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל… מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" (שׁוֹפְטִים ה' כ"ד): אֹהֶל זֶה כִּסּוּי. יֵשׁ מַצָּבִים שֶׁבָּהֶם הַכֹּל מְכֻסֶּה וְנִסְתָּר, וְרוֹאִים רַק חֹשֶׁךְ, הַבַּעַל לָחוּץ, הַבַּיִת הָפוּךְ, יֵשׁ קְשָׁיִים, וְאֵשֶׁת חַיִל מוֹצֵאת שָׁם בְּתוֹךְ הָאֹהֶל – אֶת הַבְּרָכָה, אֶת נְקֻדַּת הָאוֹר. כְּמוֹ אוֹתָהּ צַדֶּקֶת, שֶׁבַּעְלָהּ בָּא הַבַּיְתָה עַצְבָּנִי וְלָחוּץ: "לָמָּה הַבַּיִת נִרְאֶה כָּךְ?" וּבִמְקוֹם לַעֲנוֹת לוֹ, שָׁאֲלָה אוֹתוֹ: "לָמָּה אַתָּה כּוֹעֵס?" וְעָנָה: "כִּי לֹא הוֹלֵךְ לִי בַּלִּמּוּד וְלֹא בִּתְפִלָּה". וְהַתְּגוּבָה שֶׁלָּהּ הָיְתָה: "שִׂים לֵב שֶׁהַלַּחַץ שֶׁלְּךָ נוֹבֵעַ מִכֹּחַ הַשְּׁאִיפוֹת שֶׁלְּךָ, וְהָרָצוֹן הָעֲנָק שֶׁלְּךָ לְהִתְקַדֵּם וְלַעֲלוֹת בַּעֲבוֹדַת ה', אַשְׁרֶיךָ!" וְזֶהוּ "מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל – תְּבֹרָךְ" – שֶׁגַּם בָּאֹהֶל הִיא מוֹצֵאת אֶת הָאוֹר וְהַבְּרָכָה.