כְּשֶׁעוֹמֵד מִבַּחוּץ – נִכְנָס פְּנִימָה

בַּר מִצְוָה: צָרִיךְ לְהָבִין לָמָּה אוֹמְרִים זֹאת 'בַּר' בְּלָשׁוֹן אֲרָמִית, וְלֹא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ – 'בֶּן מִצְוָה'. וְיֵשׁ לוֹמַר: 'בַּר' פֵּרוּשׁוֹ בַּאֲרָמִית גַּם בַּחוּץ, דְּהַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים אָדָם מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ מִחוּץ לַקְּדֻשָּׁה, בְּמַחֲשָׁבָה אוֹ דִּבּוּר אוֹ מַעֲשֶׂה, וְאָז מִכֹּחַ זֶה הוּא יָכוֹל לִלְמֹד שֶׁזּוֹ מְצִיאוּת הָאָדָם – מְצִיאוּת הַכִּשָּׁלוֹן, וְרַק רַחֲמֵי ה' שׁוֹמְרִין עָלָיו שֶׁלֹּא יִפֹּל, וְאָז מִכֹּחַ זֶה זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לְמִצְוָה – לְשׁוֹן צַוְתָּא וְחִבּוּר לַקְּדֻשָּׁה, כִּי מְגַלֶּה דֶּרֶךְ הַ'בַּר', שֶׁכָּל עֲשִׂיַּת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ – זֶה מֵה', וּמִמֵּילָא נַעֲשֶׂה מְחֻבָּר וּבְצַוְתָּא אַחַת עִם בּוֹרֵא הָעוֹלָם. "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב" (תְּהִלִּים ע"ג כ"ח).