לְהִתְגַּעְגֵּעַ לַתְּפִלָּה שׁוּב וָשׁוּב

יֵשׁ נְטִיָּה טִבְעִית לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה, וְזֶה עַל יְדֵי תּוֹסֶפֶת עִנְיָנִים, כְּגוֹן שֶׁמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לוֹמַר קָרְבָּנוֹת, וּתְהִלִּים שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם, וְכַדּוֹמֶה. אַךְ עִקַּר הַחִזּוּק בַּתְּפִלָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹתֵר בָּאֵיכוּת וּבַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הַתְּפִלָּה. כְּגוֹן: לִרְאוֹת לֵהָנוֹת יוֹתֵר בַּתְּפִלָּה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וּלְהַרְגִּישׁ בְּאֹפֶן מוּחָשִׁי אֶת הַתְּלוּת וְהַהִצְטָרְכוּת לְרַחֲמֵי ה'. וּכְכָל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַתְּפִלָּה עִם תְּחוּשַׁת עֹנֶג וַהֲנָאָה, זֶה נִקְרָא שֶׁאָכֵן הִתְקַדֵּם וְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה.

וְהַמִּבְחָן לְכָךְ הוּא, שֶׁלְּאַט לְאַט נוֹצָר אֶצְלוֹ כָּל כָּךְ חִבּוּר לַתְּפִלָּה, בְּאֹפֶן שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ וְרוֹצֶה שׁוּב וָשׁוּב לַחֲזֹר עַל חֲוָיָה נִפְלָאָה וְרוּחָנִית זוֹ. "קַוֵּה אֶל ה' – חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ – וְקַוֵּה אֶל ה'" (תְּהִלִּים כ"ז י"ד), כְּלוֹמַר, שֶׁנּוֹצָר אֶצְלְךָ חֵשֶׁק שׁוּב וָשׁוּב לְקַוּוֹת אֶל ה'.