לֹא "אֲנִי הִשְׁתַּנֵּיתִי!" ה' גִּלָּה אֶת רַחֲמָיו עָלַי

אָדָם שֶׁעוֹבֵד עִם עַצְמוֹ, וְזוֹכֶה לְהַגִּיעַ לְתוֹצָאוֹת וְלִרְאוֹת שִׁפּוּר וַעֲלִיָּה בַּהַנְהָגוֹת שֶׁלּוֹ, וְרוֹאֶה אֵיךְ שֶׁהוּא כּוֹעֵס פָּחוֹת מִפַּעַם, וּמְדַבֵּר יוֹתֵר בְּנַחַת, וְעוֹזֵר יוֹתֵר בַּבַּיִת, וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁלּוֹ בְּכַוָּנָה רַבָּה יוֹתֵר – צָרִיךְ לִזְכֹּר: זֶה לֹא שֶׁאֲנִי הִשְׁתַּנֵּיתִי, הָאָדָם תָּמִיד נִשְׁאָר "עַיִר פֶּרֶא" (אִיּוֹב י"א י"ב), "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בְּרֵאשִׁית ח' כ"א), וְכָל הַשִּׁנּוּי – אֵינוֹ אֶלָּא גִּלּוּי רַחֲמֵי ה' עָלַי, וְיֵשׁ לִי לְהוֹדוֹת לַה' עַל כָּךְ וְלִשְׂמֹחַ שֶׁהִנֵּה אַבָּא אִתִּי. "יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'" (תְּהִלִּים ק"ה ג').
מְחַנֵּךְ אֲמִתִּי חוֹשֵׂף אֶת חֻלְשׁוֹתָיו

יֵשׁ הוֹרִים וּמְחַנְּכִים שֶׁנּוֹאֲמִים וְדוֹרְשִׁים לַיְלָדִים וְלַתַּלְמִידִים שֶׁלָּהֶם, כַּמָּה הֵם [הַמְחַנְּכִים] רְצִינִיִּים וְטוֹבִים וְאֵיכוּתִיִּים, וְתוֹבְעִים מִיַּלְדֵיהֶם לִלְמֹד מֵהֶם שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג. אַךְ לְמַעֲשֶׂה נוֹצֶרֶת פְּעֻלָּה הֲפוּכָה. הַיֶּלֶד אוֹמֵר לְעַצְמוֹ: "אַבָּא שֶׁלִּי – גָּדוֹל, חָזָק וּמְיֻחָד, וַאֲנִי לֹא כָּזֶה, וּמִמֵּילָא אֲנִי לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹ אַבָּא שֶׁלִּי".