מְצִיאוּת הַחַיִּים בְּדֶרֶךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב

דֶּרֶךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב מְיֻחֶדֶת בְּפַשְׁטוּתָהּ. הִיא צְמוּדָה לִמְצִיאוּת הַחַיִּים, וּמְלַמֶּדֶת אֶת הָאָדָם בְּצוּרָה פְּשׁוּטָה וּבְרוּרָה אֵיךְ לְגַלּוֹת אֶת ה' בְּתוֹךְ הַחַיִּים. כָּל כְּאֵב גּוּפָנִי אוֹ נַפְשִׁי – הִנּוֹ קְרִיאָה מֵאֵת ה' לְהִתְעוֹרְרוּת וְלִתְשׁוּבָה, וְעִקַּר הַנְּקֻדָּה שֶׁאֵלֶיהָ יֵשׁ לִשְׁאֹף הִיא שִׁפְלוּת וַעֲנָוָה, וּמִשָּׁם לְהָבִין שֶׁכָּל הַטּוֹב הִנּוֹ גִּלּוּי רַחֲמָיו שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ. כָּל צַעַד מְשֻׁלָּב עִם תְּפִלּוֹת וּבַקָּשַׁת רַחֲמִים, שֶׁמְּקַשְּׁרִים אֶת הָאָדָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהַכָּרַת הַתְּלוּת הַמֻּחְלֶטֶת בְּבוֹרֵא הָעוֹלָם.

"לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" (דְּבָרִים ל' י"ב) – הַדֶּרֶךְ לֹא מִתְעַסֶּקֶת בְּעִנְיָנִים שֶׁל קַבָּלָה שְׁמֵימִיִּים. "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא" – הַדֶּרֶךְ אֵינָהּ דּוֹרֶשֶׁת מֹחַ גְּאוֹנִי שֶׁנִּמְצָא בְּסוֹף הָעוֹלָם. "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ" – תְּפִלּוֹת, "וּבִלְבָבְךָ" – הַכָּרַת הָאֱמֶת, "לַעֲשֹׂתוֹ"– בִּתְנַאי שֶׁיָּבִיא אוֹתְךָ לִידֵי מַעֲשֶׂה, וְאִם לֹא, סִימָן שֶׁיֵּשׁ טָעוּת בַּכִּוּוּן.