"מוֹתָר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה" – מִתּוֹךְ הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית

"וּמוֹתָר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה – אַיִן" (קֹהֶלֶת ג' י"ט).

"אָדָם", מִלְּשׁוֹן "אֶדַּמֶּה [אֶהְיֶה דּוֹמֶה] לְעֶלְיוֹן" (יְשַׁעְיָה י"ד י"ד), וּכְמוֹ שֶׁדָּרַשׁ אַבָּא שָׁאוּל עַל הַפָּסוּק "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שְׁמוֹת ט"ו ב'): "הֱוֵי דּוֹמֶה לוֹ, מָה הוּא חַנּוּן וְרַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן וְרַחוּם" (שַׁבָּת דַּף קל"ג עַמּוּד ב').

הַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְיִתְרוֹן וּלְמַעֲלָה זוֹ הִיא: "מִן הַבְּהֵמָה"; מֵהַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁלִּי, וְזֶה עַל יְדֵי שֶׁאֲנִי לוֹמֵד מִמֶּנָּה אֶת אַפְסִיּוּתִי וְשִפְלוּתִי, וְקוֹלֵט שֶׁאֲנִי מִצַּד עַצְמִי לֹא מְסֻגָּל לְהִתְנַתֵּק וּלְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַשְּׁלִילָה שֶׁלִּי, מֵהַמִּדּוֹת וְהַתְּכוּנוֹת הָרָעוֹת! וְאָז מַגִּיעִים אֶל "הָאַיִן". וּכְשֶׁלּוֹמֵד מֵהַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁלּוֹ הֱיוֹתוֹ "אֵין", אָז זוֹכֶה לְגִלּוּי שְׁכִינָה שֶׁהַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה שֶׁהָיְתָה טְמוּנָה בּוֹ תִּתְגַלֶּה, וְיִזְכֶּה לְהִדַּמּוֹת לְעֶלְיוֹן.