שְׁתִיקָה מֻחְלֶטֶת גַּם בְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ!
"וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם" ('אֱלֹהַי נְצֹר'): שְׁתִיקָה לְחָבֵר – פֵּרוּשָׁהּ שְׁתִיקָה מֻחְלֶטֶת! בְּפֹעַל מַמָּשׁ. כָּל תְּגוּבָה בְּכָל צוּרָה שֶׁהִיא, מְגַלָּה שֶׁאֲנִי אוֹחֵז שֶׁיֵּשׁ לִי עֵסֶק עִם הַבָּשָׂר וָדָם וְלֹא עִם ה', וּמִמֵּילָא זוֹ שְׁתִיקָה חִיצוֹנִית וְלֹא פְּנִימִית. "וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם" – צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה דְּמָמָה בַּנֶּפֶשׁ פְּנִימָה, וְלֹא רַק בַּפֶּה. וְזֶה יָכוֹל לִהְיוֹת רַק עַל פִּי דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה, שֶׁזֶּה לֹא הוּא הַמְקַלֵּל וְהַמַּכְעִיס אוֹתִי אֶלָּא ה' קוֹרֵא לִי דַּרְכּוֹ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן רַבָּן גַּמְלִיאֵל (אָבוֹת א' י"ז): "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה", דְּהַיְנוּ שְׁתִיקָה אֲמִתִּית שֶׁל אֱמוּנָה, וְאָז זֶה טוֹב לַגּוּף – לִבְרִיאוּת הַגּוּף, כִּי זֶה מֵבִיא רְגִיעוּת, שַׁלְוָה וּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ. אַךְ כְּשֶׁאֵין שְׁתִיקָה אֲמִתִּית, הֲרֵי שֶׁהָאָדָם נֶאֱכָל וּמִתְפּוֹצֵץ בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, וְחַי בְּגֵיהִנֹּם, עַד שֶׁזֶּה פּוֹגֵעַ בִּבְרִיאוּת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ, רַחֲמָנָא לִיצְלַן.