אֱמוּנָה זֶה לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים הָרְגִילִים

הָעֲבוֹדָה שֶׁל דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה, אֵינָהּ עַל יְדֵי נְטִישַׁת הָעוֹלָם הַזֶּה דְּרָכָיו וְהַנְהָגוֹתָיו, וּכְאִלּוּ יֵשׁ אֶת אַנְשֵׁי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיֵשׁ אֶת אַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה. אֶלָּא הָאֱמֶת הִיא, שֶׁהָאֱמוּנָה אֲמוּרָה לִהְיוֹת שְׁזוּרָה וּמְעֻגֶּנֶת בְּתוֹךְ הַמַּהֲלָךְ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. וְכָךְ מָצָאנוּ אֵצֶל הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים. הֵם לֹא הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁבָּרְחוּ לִמְעָרוֹת וּלְמִדְבָּרוֹת, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, הֵם חָיוּ בְּתוֹךְ הַטֶּבַע וְהָיוּ רוֹעֵי צֹאן, וְאַבְרָהָם נָטַע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שֶׁבַע, הִתְעַסֵּק עִם הַבְּרִיּוֹת וְקֵרְבָם לַעֲבוֹדַת ה'.

כְּלוֹמַר: אֱמוּנָה זֶה לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים הָרְגִילִים, וְ"דֶרֶךְ אֶרֶץ קֵדְמָה לְתוֹרָה" (תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה פֶּרֶק א'), אֶלָּא שֶׁבְּתוֹךְ זֶה מַכִּיר וּמְגַלֶּה שֶׁ"זֶּה לֹא אֲנִי וְלֹא מִמֶּנִּי, אֶלָּא ה' הוּא הַמְזַכֶּה אוֹתִי בְּכָל אֲשֶׁר לִי, בַּיִת, אִשָּׁה, יְלָדִים, פַּרְנָסָה וּבְרִיאוּת".